פיניטה לה קומדיה: הביקורת

בסינמטק תל אביב מוקרן בהקרנות ספורדיות החודש סרט משונה, משעשע, חביב, אבל גם חסר משקל, שנקרא "פיניטה לה קומדיה". באחד התפקידים הראשיים: אסי דיין. ז"ל.

יש לי 2 דברים עיקריים להגיד על "פיניטה לה קומדיה". אחד טוב, השני פחות טוב.

אחד: מדובר פשוט מאוד בסרט קומי מאוד מצחיק. ממש. אוירה לא מחייבת של כיף כנראה שלטה על הסט, וזה לגמרי עובר מסך. אנשים שבאו כדי להנות. וזה אחלה. וסבבה.

השני: מדובר בסרט שכנראה מכוון לברנז'ה. בדיחה פנימית של אנשי קולנוע. כל מי שמחוץ למעגל עולם הקולנוע נראה לי שיסתכל על הסרט הזה בהשתוממות לא ברורה.

כי בגדול, "פיניטה לה קומדיה" מנסה לדבר על אחורי הקלעים של עשיית אמנות. הסרט הזה מנסה לאוורר קצת את הרצינות התהומית מאחורי ניתוח כבד ראש של כל יצירה. לפעמים יש סתם דחפים, תככים, לחצים הפקתיים, רעב (פיסי לאוכל, לא רק לאהבת הקהל), כל מיני דברים שלא בהכרח קשורים לכתיבה, בימוי, והפקת יצירת אמנות נטו. יש כאן סרט על איך עושים סרט על אמן – וגם הוא (בטהובן במקרה הזה) וגם יוצרי הסרט (הבמאי, השחקנים, וכל שאר הצוות) עסוקים בהרבה דברים אחרים, וממש לא רק בסרט עצמו.

אז יש כאן אינספור הערות על החיים הרגילים של האמנים, על התשוקות שלהם, המחשבות שלהם, אפילו הגיחוך והבוז שהם עצמם לפעמים רוכשים ל"תהליך היצירה". ומצד שני, יש כאן חוסר רצינות שמונע מהסרט לקפוץ עוד קומה, להיות סרט רציני שבאמת ישאיר סימן אצל הצופה.

כי נתפרת כאן מזימת כיבוש בחורה ע"י רציחת בן זוגה. והקו הסיפורי הזה מובל ע"י אקי אבני, בהופעה גרוטסקית ומוגזמת, כנראה בכוונה. אי אפשר באמת ללכת עם הסיפור הזה, כי הפיתוח הנראטיבי שלו לא נעשה ברצינות או בהקפדה. הכל מאוד חופשי, לא ממש סוחף אותי לתוך סיפורי האהבות והתשוקות שמניעות כאן את עלילת הרצח המאוד לא רצינית הזאת. אי אפשר ממש להאמין למה שקורה כאן. זאת קומדיה מטורפת, רק שהדמויות גם הן לא ממש קיימות. הכל כאן בשביל הבדיחה.

מה גם שהן זורקות לאוויר אינספור מונחים טכניים ומקצועיים שיגידו הרבה לאנשים שמתעסקים בקולנוע, אבל ישאירו בחוץ את שאר הקהל שלא ממש יודע מה זה "הדרום" או "בום" או "רומטון". הסרט הזה מכוון לאנשי מקצוע שקצת יצחקו על עצמם, על איך שהם נראים, בחייהם, בעבודתם, ואיך שהם משתקפים בתקשורת, אבל אנשים שמבחוץ לדעתי גם ישארו בחוץ.

ואסי דיין ז"ל. הוא היחיד, לדעתי, שהבין את הרוח המקורית של הסרט. הוא היחיד שבאמת בא לעבוד בתפקיד בטהובן בסרט שבתוך הסרט, והוא יודע גם לצחוק על עצמו תוך כדי. הוא לגמרי בתוך הדמות שבתוך הדמות (שהוא הוא עצמו בעצם), אבל זה לגמרי פיקציה (או שלא). אסי דיין ז"ל הוא היחיד שמחזיק כאן את העניין שלי כצופה גם אם אני לא שייך לברנז'ה.

חוץ ממנו, מדובר כאן בבדיחה פנימית של התעשייה. בדיחה משעשעת מאוד, אבל פרטית. סרט כיפי, אבל לא באמת כזה שמשאיר משהו אחרי שיוצאים מהאולם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s