אמש התקיים ברומניה טקס חלוקת פרסי הגופו של האקדמיה הרומנית לקולנוע. הטקס היה רגיל לחלוטין, התקיים באולם, עם מנחה שהעביר כמעט את כל הטקס על הבמה, ומבלי להבין רומנית הרגשתי שהוא מאוד נהנה להנחות, והאווירה שהוא השרה היתה משועשעת ונעימה. ועם זאת, כל התוספות ששולבו בטקס (והיו כמה וכמה כאלו: מחווה לסרט מסוים שחגג 40 שנה, מחווה לסרט אחר שחגג 20 שנה, וכמובן פרסי מפעל חיים וסגמנט "לזכרם") – כולם היו מאוד א-ר-ו-כ-י-ם. חלוקת פרסי מפעל חיים, למשל, ארכה יותר מחצי שעה. ובמצטבר, הטקס כולו נמשך קרוב ל-4 שעות (יותר מדויק: שלוש שעות ו-45 דקות). יותר מדי.
מבחינת הפרסים: במהלך הטקס חשבתי על המשפט שאוהדי כדורגל היו אומרים פעם: הכדור הוא עגול, כדורגל משחקים 90 דקות, וגרמניה תמיד מנצחת. בהשאלה, כריסטי פויו תמיד זוכה. סרטיו הקודמים ("אורורה", "סיירהנבדה") זכו בפרסי הגופו של האקדמיה הרומנית. סרטו האחרון, שעל פניו נראה אף פלצני יותר מקודמיו, צבר במהלך הטקס כמה וכמה פרסים והייתי בטוח שהנה, גם השנה הוא ילך הביתה עם הפרס הגדול.
את רשימת המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני כחודשיים. האקדמיה הרומנית חילקה את הפרסים בין כמה וכמה סרטים, עם חיבה יתרה ל"מאלמקרוג", סרטו האחרון של פויו.
"רומניה הפראית" (România Sălbatică), סרט טבע דוקומנטרי, זכה ב-3 פרסים: פרס הסרט הדוקומנטרי, סאונד, ומוסיקה.
"שדה פרג" (Câmp de Maci), סרט על שוטר שהוא הומו בארון שנתקל באירוע שיעמת אותו עם ההכרה בזהותו המינית – הסרט הזה זכה ב-2 פרסים: פרס לסרט הביכורים, ופרס לשחקן המשנה.
"אוטו הברברי" (Otto Barbarul), סרט מסקרן על נער פנקיסט המתמודד עם אבל היה הסרט שקיבל את מספר המועמדויות הגדול ביותר, ואמש הוא גם היה המפסיד הגדול של הערב. 13 המועמדויות הניבו רק פרס אחד – לשחקנית המשנה.
"בלתי מזוהה" (Neidentificat), סרט חקירה משטרתית שמאוד מסקרן אותי (כי אני כבר ראיתי את הסרט היותר חדש של אותו במאי ומאוד אהבתי אותו), הסרט הזה לקח הביתה שני פרסים – לתסריט ולשחקן.
ו"מאלמקרוג" (Malmkrog), מעין דיון פילוסופי בטירה מבודדת, הסרט הזה לקח הביתה חמישה פרסים: איפור, צילום, תלבושות, עיצוב אמנותי, ובימוי.
כשכריסטי פויו לקח גם את פרס הבימוי (הוא לא הגיע באופן אישי לטקס), כבר חששתי שגם הפעם הוא ייקח הביתה את הפרס הגדול.
איתן 