לכאורה אני מגיע לסרט הזה עם חסרון מובנה – אני לא צופה באף אחת מתוכניות הריאליטי המתעסקות בבישול (מאותה סיבה שאני לא צופה באף אחת מתוכניות הריאליטי בכלל). שפים, היום, הם סופרסטארים. אבל לא בגלל שהם כאלו טבחים טובים. הפרסום כאן חשוב יותר מהעניין עצמו.
אז אולי זה דווקא טוב שאני מגיע לסרט הזה מבלי באמת לשחות בעולם המושגים של הבישול. כי לג'וליה צ'יילד הייתה תשוקה לבישול. היא עשתה את מה שעשתה מאהבה לאוכל. היא העניקה לבישול ערך של אמנות, של עשייה מתוך אהבה, תשוקה אמיתית למעשה ידיים. ולזה אני יכול להתחבר.
צריך לומר שלפני קצת יותר מעשור ראיתי סרט שנקרא "ג'ולי וג'וליה". מריל סטריפ שיחקה את ג'וליה צ'יילד בסרט האחרון שנורה אפרון ביימה בחייה. מאוד אהבתי את הסרט ההוא, שהראה איך אישה אחת, פעם, מאז, מעניקה השראה למישהי אחרת, כאן ועכשיו. סרט אנושי מאוד, שהראה אהבה גדולה לדמויות שבמרכזו. כך שאני כן הכרתי את סיפורה של ג'וליה, אבל הסרט הדוקומנטרי הזה מרחיב את היריעה, מספר את סיפורה של ג'וליה צ'יילד מהתחלה ועד הסוף, לידה עד מוות (בגיל מאוד מתקדם ובשיבה מאוד טובה), כך שהוא אכן מעניין, אבל בכל זאת לקח לי זמן ליפול בקסם של הסרט הזה.כי יוצרות הסרט, נדמה לי, לא באמת החליטו על איזו זווית ל להמשיך לקרוא ←
כי יוצרות הסרט, נדמה לי, לא באמת החליטו על איזו זווית ל להמשיך לקרוא 
איתן 