הגיבור: הביקורת

(שם הסרט במקור: قهرمان)

אני נוהג להגיד שהסרטים של אסגאר פארהאדי הם כמו בצל. צפייה בהם היא כמו קילוף של שכבה, ועוד שכבה, ועוד אחת, כל שכבה היא התפתחות נוספת בסיפור, פיתול נוסף בעלילה, ואצל פארהאדי, כול פיתול הוא גם לחץ נוסף על בלוטת הדמעות. הוא מאוד מקצועי בדרך שבה הוא גורם לי לבכות, אבל אני מסתכל על סרטיו בחשדנות. את חלקם אהבתי יותר, ואת חלקם פחות. ועם זאת, גם בסרטים הפחות טובים שלו, אני מבחין ביכולת הבימויית הניכרת שלו.

כאמור, בסרטים של פארהאדי קורים הרבה דברים. גם ב"גיבור" המצב דומה. ועם זאת, ההתחלה מטעה. הקצב איטי מדי. גיבור הסיפור הולך אל מעין אתר בניה במקום גיאוגרפי מרשים, והשוט מתעכב עליו זמן ארוך למדי. אחר כך הוא מטפס בגרם מדרגות ארוך, ואנחנו עוקבים אחריו מטפס כמעט את כל המדרגות.  כווווווול המדרגות. לרגע חשבתי שהפעם פארהאדי ייקח את הזמן, ושהפעם קצב ההתרחשויות לא יהיה מהיר כל כך. זה לא כך. הבעיה הראשונה שלי עם "הגיבור" היא הגיבור של הסרט. כמו שההתחלה קצת הרדימה אותי, כך גם הוא קצת אנמי מדי. לוקח הרבה מאוד זמן עד שגיבור הסיפור יוצא מדעתו. מתעצבן. יש סצנה אחת של מכות שמגיעה בשלב מאווווווד מאוחר. עד אז כבר קרו הרבה דברים, אבל גיבור הסיפור נדמה כמעט אוטיסט. עצוב, מופנם, מכונס בעצמו, סופג המון ולא מגיב. משהו לא מסתדר לי בקו הרגשי של הסיפור.הבעיה השנייה, והיותר אקוטית שלי עם הסרט הזה היא הסאבטקסט שלו. יש כאן דיון מעניין באמת