הוט קוטור: הביקורת

(שם הסרט במקור: Haute Couture)

זה סרט יפה. שמשאיר טעם לוואי מאוד לא נעים בפה.

כי זה הסיפור על האישה העשירה שעוזרת לענייה.

האישה האירופית, אשכנזיה, שגואלת את המזרחית.

האישה היהודיה, שמראה את הדרך הנכונה לחיים לערבייה.

והסרט הזה כל כך סטריאוטיפי עד שזה מעליב. המזרחים הם עלובים, מתפרנסים מגניבות קטנות, שורצים במקומות מוזנחים, חיים מן היד אל הפה, ללא חינוך, עם טמפרמנט אנרגטי, חמים, אוהבים מאוד ומתעצבנים בקלות, ללא מקצוע, ללא עתיד.

האירופים הם המחונכים, עשירים, מתעסקים באמנות גבוהה (ואפילו מסבירים שיש לזה ערך בפני עצמו), מנומסים, מתנשאים, קרים, מנוכרים, מרוחקים, שקטים.

ואישה אשכנזייה אחת כזאת, לפני פרישה לגמלאות, נתקלת במקרה באישה צעירה מזרחית, ומחליטה לקחת אותה כפרויקט. היא מראה לה מטרה בחיים. מחברת אותה לתשוקה מסוימת (במקרה של הסרט הזה – לתפירה של שמלות) – והתשוקה הזאת למשהו בחיים היא זאת שתוציא אותך מהמקום חסר המטרה, חסר העתיד, ותביא לך את ההצלחה, הטעם לחיים.

אז הסרט הזה מראה איך אישה אחת מהמעמד ה"נכון" מראה את האור לאישה אחרת מהמעמד ה"נחות". מעליב, ולא נעים. אבל לסרט הזה יש שתי מעלות גדולות שעומדות לזכותו בכל זאת: נטלי באי ולינה חודרי.נטלי באי היא מהוותיקות בשחקניות צרפת. בת 74, בטוחה בעצמה, יודעת להפוך את הקרטון בדמות אישה שכתוב בתסריט לאדם בשר ודם. באי נמנעת ממניירות, וגם אם