בשנים האחרונות, בתי קולנוע "לב" מצאו לעצמם סוג חדש של הפצה מסחרית. סרטים שהם לא כל כך יודעים מה לעשות איתם, הם מקרינים פעם בשבוע, כדי לבדוק את המים. כך היה עם הפורנו הרומני המצוין, וגם עם "מידסומר" הפחות מצוין. ואל הסדרה הזאת מצטרף עכשיו סרטו האחרון של דיויד קרוננברג. פעם קולנוע "לב" היה מקרין את הסרטים של קרוננברג בלי לחשוב פעמיים. הזמנים השתנו.
וזה חבל, כי למרות שיש לא מעט פגמים בחדש של קרוננברג, הוא דווקא מזכיר לי סרטים שעשה בשנות ה-90, סרטים שהוקרנו ללא פחד בישראל. כך היה, למשל, עם "ארוחה עירומה" המצוין מתחילת שנות ה-90, או עם "קראש" שהיה, אהמ, נאמר, שנוי במחלוקת, מאמצע שנות ה-90. שניהם היו סרטים מאוד נישתיים, אבל לא היתה להם בעיה של הפצה.
גם "פשעי העתיד" עושה מאמצים מאוד גדולים להישאר פרינג', בצד, שייך למועדון מאוד ספציפי של אנשים. נדמה שהוא מראש מבדל את עצמו לקהל ייחודי, ולא מחפש אפילו את אהבת הקהל הרחב. הוא דן במילייה מתנשא של אמנים ייחודיים. אמני פרפורמנס. כמה פעמים שמעתם ככה בחטף על מישהו שמסמר את אשכיו לרצפה כמחאה על משהו? למשל? על אנשים כאלו מדבר "פשעי העתיד". אנשים שעושים דברים מאוד קיצוניים לגופם כסוג של אמנות.וזאת רק ההתחלה. כי מנקודת הזינוק הזאת הסרט יוצא לדבר על להמשיך לקרוא ←
וזאת רק ההתחלה. כי מנקודת הזינוק הזאת הסרט יוצא לדבר על להמשיך לקרוא 
איתן 