השתיקה: הביקורת

אחד הסרטים הכי אהובים עלי אי פעם הוא "הכול אודות אימא" של פדרו אלמודובר. אני זוכר שכשנה לאחר שהוא יצא, ואחרי שהוא זכה בכל הפרסים האפשריים (כולל אוסקר), באהבת הביקורת, ובאהבת הקהל, אני התחלתי לחשוב: אז מה עכשיו? מה יעשה אדם שהשיג את כל מה שאפשר להשיג במקצוע? שהגיע לטופ הכי גבוה? לאן ילך? חשבתי שיש רק שתי אפשרויות: אחת, הטבעית והצפויה, היא לעשות ניסיון פתטי לשחזר את ההצלחה.  שניה, הנועזת יותר, היא לנסות לפנות לכיוון אחר לגמרי. לעשות משהו חדש לגמרי. אלמודובר הפתיע, ובחר בדרך השלישית: לחזור על אותו חומר שהוא אמון עליו, אבל מזווית ראייה בוגרת יותר. הסרט הבא של אלמודובר היה "דבר אליה" היפהפה. להזכירכם, בין היתר, בסרט ההוא יש עניין עם אונס של אישה צעירה הנמצאת בתרדמת. אני די בטוח שאם אלמודובר היה עושה את הסרט הזה בשנות ה-80, הוא גם היה מראה את המעשה. ב"דבר אליה" הוא כבר היה במאי מיומן ומצליח, והוא ידע מה להראות ומה להסתיר.סרטו האחרון של שמי זרחין היה לפני 7 שנים. לטעמי האישי, "המילים הטובות" היה הטוב בסרטיו, וכמו רוב סרטיו של זרחין, גם זה זכה לאהבת הקהל. יותר מכך, להרגשתי היה ב"מילים הטובות" איזשהו אלמנט של סיכום. של הבאת כל סימני ההיכר של זרחין מגוף עבודתו הנרחב לאיזשהו שיא. וגם כאן שאלתי את עצמי: ומה עכשיו? מה עושים אחרי סיכום? מתחילים מהתחלה?

וגם כאן, זרחין מפתיע. "השתיקה" הוא חיה מאוד שונה ממה שאנחנו מכירים מזרחין. וגם, לא כל כך. מדובר, למעשה, בדרמה פוליטית. אדם צעיר שהוא המועמד המוביל בבחירות לתפקיד ראש הממשלה. הוא לא אומר הרבה, אבל הסרט מגלה לאט לאט שהוא לא פראייר, והוא נוקט בכל מיני שיטות נלוזות כדי להבטיח את נצחונו. מולו ניצב איש טלוויזיה עם פה גדול המגלה את פניו האמיתיות של המועמד, ומבקש לחשוף את הרמייה. כל הסרט מצולם בצבעים דהויים, כראוי לסרט קר וחותך שכזה.

אבל זרחין הוא ביסודו במאי חם. אנושי. סרטיו הם אודיסיאה של ערב רב של דמויות משפחתיות שמציפות את העולם באהבה. וגם כאן, ב"שתיקה", יש דרמה משפחתית, הזורמת כאן במקביל לסיפור הפוליטי. ויכוחים ואהבות משפחתיות חמות ודרמה פוליטית קרה. לכאורה דבר והיפוכו. שמן ומים. זרחין, שהוא, כידוע, במאי מיומן, עושה את הנס, ומצליח להתיך את החם והקר לכדי סרט הומוגני מרגש ומרתק.

כי העניין כאן הוא באמת השתיקה. לכאורה, אדם שותק מרחיק אותנו ממנו. אנחנו מתקשרים באמצעות דיבור. אנחנו אומרים "אני אוהב אותך", או מקללים, או קונים משהו בחנות – הכול באמצעות דיבור. אבל אם יש אדם שאינו מדבר – זה מסקרן. למה הוא אינו מדבר? זה מעניין לדעת. אז אדם כזה מרכז תשומת לב סביבו. הנה המועמד לראשות הממשלה. אינו אומר דבר, והוא מוביל בסקרים. הנה האימא של גיבור הסרט (לבנה פינקלשטיין. נהדרת). אינה אומרת דבר, וכל בני המשפחה מכרכרים סביבה. למה את לא מדברת? מה את רוצה? תגידי כבר! – לא משנה שהיא לא אומרת דבר. משנה שבאים אליה כל הזמן. מתעניינים בה. הקשר נוצר דווקא בגלל השתיקה.ומוריס כהן. איש עם כריזמה שלא ניתן לכבות. אנרגיה חשמלית שממלאת את המסך. את האולם. את העולם. הוא מדבר המון. הוא מרתק. האם הוא יוכל להבין את השתיקה? את משמעות השתיקה?

שמי זרחין אוסף אליו שחקנים שעבד איתם בעבר יותר מפעם אחת (לבנה פינקלשטיין, אסתי זקהיים, צחי הלוי, אושרי כהן) ומצרף אליו חדשים (ליאת הרלב מפתיעה בתפקיד נהדר, וכמובן מוריס כהן), שולט ביד רמה בקצב ובמעבר בין שני האספקטים של הסיפורים, מפתיע אותי עם פיתולי תסריט מרתקים, זז בין חם לקר, בין דיבור לשתיקה – הסרט הזה, במיוחד עם הסצנה האחרונה האדירה שלו (שהיא גם צפויה, אבל הביצוע שלה כל כך מהמם עד שהוא מוציא אותי לרחוב עם רושם עצום) הוא יצירה של שמי זרחין חדש, שיש בו גם את הישן והטוב, וגם הרפתקה חדשה ומרתקת. סרט מצוין.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “השתיקה: הביקורת

  1. שמי זרחין הרובוט המהוננדס דור 3, הוא בד"כ במאי חם ואנושי בדיוק כמו שאתה איש משפחה רגיל לגיל שלך ואם המשוואה הזו עומדת אז יש טעם לקרוא תביקורת שלך אבל אם ואיך שהוא יש לחשוד שבסטטוסך אתה סוטה מהנורמה לגילך, יוצא שאתה מפיל את המשוואה אז מיותר לקרוא תביקורת וזו ההמלצה שלי למי שאולי יתפתה לקרוא…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s