היום זה מתחיל. היום מתחילות הקרנות הסרטים המיוחדות לחברי האקדמיה הישראלית לקולנוע כדי לקבוע מי יהיה הסרט שייצג אותנו באוסקר.
מה לעשות, זה העיוות שאיתו אנחנו חיים כבר כשלושה עשורים. ככה זה, ואף אחד לא משנה את זה. כי זאת לא התחרות לבחירת הסרט הטוב ביותר, אלא לבחירת הסרט שאולי, במקרה, בטעות, מישהו איכשהו יאהב מספיק כדי לקבל מועמדות ואולי אפילו פרס אוסקר. זה לא אותו דבר, אבל האקדמיה הישראלית עושה את זה שוב ושוב.
ואני מתעצבן שוב ושוב. אבל אני אוהב קולנוע ישראלי, אז אני מנסה לעקוב אחרי התחרות הזאת בכל זאת.
כי אם לא אני, ועוד כמה בלוגרים ומבקרי קולנוע, אף אחד הרי לא יכיר את הסרטים האלו. השנה יש כמות גדולה יחסית של סרטים בתחרות: 29 סרטים. מתוכם רק ארבעה (4!) הופצו לקהל הרחב. עוד אחד אמור להיות מופץ בקרוב. זה אומר ש-24 סרטים הם נעלם מוחלט עבור רוב הקהל בישראל. אז איך אתם רוצים שמישהו בכלל יתעניין בתחרות הזאת? איזה מזל שיש עוד כמה משוגעים לדבר, כמוני וכמו עוד כמה מבקרי קולנוע, שעוד כותבים על זה. אחרת בכלל התחרות הזאת הייתה נעלמת ולא זוכה לשום חשיפה.
מתוך 29 הסרטים בתחרות, ראיתי כבר שבעה:
גן הקופים – החדש של אבי נשר. בימים אלו עושה סבב טרום בכורות. יצא לי להיות באחת מהן. לטעמי סרט נהדר ומאוד מהנה וחכם.
המנצחים – אלירן פלד. בימים אלו עושה סבב טרום בכורות. איכשהו ראיתי גם את זה. אני חושב שזה סרט שיפצל קהל. מדובר במחזמר שמח על נושא רציני. אני אהבתי את הסרט, אבל החוויה שהוא משאיר היא מבלבלת, ולוקח זמן לעכל אותה. אני מקווה שמי שיצפה בו יבוא עם סבלנות ואורך רוח.
אמריקה – סרטו השני של אופיר ראול גרייצר, שסרטו הקודם היה "האופה מברלין", זוכה פרס האופיר בשנת 2018. הופץ מסחרית לפני כמה חודשים, לצערי ללא הצלחה. חבל, סרט יפה.
בחורים טובים – ארז תדמור. הסרט הישראלי הכי מצליח בקופות בשנה שעברה. הרבה ישראלים אהבו את מה שנראה לי סרט פגום, אבל בכל זאת עם לב. אני מעריך שזה יהיה הסרט שעליו יצעקו – איך האקדמיה לא מתייחסת לסרט שהביא כל כך הרבה אנשים לקולנוע? קשה לי לראות את הסרט הזה זוכה למועמדויות רבות, אבל אולי זה רק אני.
כולם מחכים רק לי – אקי אבני. מוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע. סרט סתמי ומיותר. לא מצאתי אפילו טעם לכתוב עליו.
גרגירי חול – גיתית כבירי ויהל כבירי
לפני כמה חודשים הייתה לסרט הזה הקרנה בודדה בתל אביב. מאוד אהבתי את מה שראיתי. סוג של "אביבה אהובתי", אבל במקום טבריה – דימונה. סרט צנוע יותר מהסרט של זרחין, ועם זאת, לא פחות חכם, ומרגש. אהבתי.
החבר השמן שלי – גודיס שניידר
הוקרן בפסטיבל חיפה בשנה שעברה. יוצא לקולנוע בקרוב. קומדיה רומנטית טובת לב, משעשעת, וכיפית. לא בטוח שהסרט הזה הוא חומר לפרסים, אבל הוא כן חומר לקהל. כיף של סרט.
חוץ מהסרטים האלו שראיתי, אני מנסה לסמן את אלו שהכי מסקרנים אותי, אלו שאולי יהיו שחקנים מרכזיים בעונת האופיר הזאת:
איתן 