שקרים בארון: לשקר כדי להגיע לאמת

כדי להיות יפה צריך להיות לפעמים לפני כן מכוערת

גיבורת הסרט "שקרים בארון" הרגישה מכוערת. הרגישה לא שייכת. הרגישה כלואה בגוף של גבר. והיא עשתה הכל בכדי להשתחרר. הכל.

לפעמים סרט דוקומנטרי נבנה, כמעט כולו, בחדר העריכה. ושירלי ברקוביץ' הבמאית הצליחה לאצור מאות שעות חומר מצולם של אור (בחלקו מצולם ע"י אור בעצמה/ו), גיבור/ת הסיפור, ולערוך אותו בחדר העריכה כך שהסיפור יהיה אנושי ומרגש. וגם אם הסיפור מעלה כמה שאלות מוסריות נוקבות, הסרט קודם כל נצמד לצד האנושי של הסיפור, ולכן כל שאלה נצבעת קודם כל בשאלה האנושית.

אור במראה. מתוך "שקרים בארון"

"שקרים בארון" מתעד את הדרך הארוכה והמייסרת של אור מגבר לאישה. הסרט נצמד לאור עוד כשהוא היה גבר. והוא גונב כסף. והוא נוקט במניפולציות על גבול הפלילי כנגד האנשים שהוא הכי אוהב – ההורים שלו, בשביל להשיג את מטרתו – להפוך לאישה. אבל הסרט, עם הקצב הסבלני שלו, מקפיד להראות את האהבה האמיתית של אור להוריו, ואת רגעי הייסורים שלו כשהוא חייב לשקר להם, ולהוציא מהם כסף (שאין להם, אגב) בכדי להשיג את מטרתו. הסרט ערוך בסבלנות מספקת כדי להקהות את השאלות המוסריות, ובכדי לגרום לנו להבין שיש כאן צורך חזק שגובר על כל שאלה מוסרית.

וגם תהליך הניתוח עצמו, המעבר של אור מגבר לאישה – גם הוא מסופר בסבלנות, ועצם השינוי הפיזי מתואר לפני עינינו באיטיות. התחבושות על הפנים והחתכים בגוף נראים בבירור, מה שגרם לי כמעט לכאב פיסי במהלך הצפייה. אבל מה שהרשים אותי הוא שעם כל ההתייסרויות הפיסיות והמוסריות שאור עובר/ת, אין לה חרטה. ולו לשניה. היא חייבת את זה. זה חזק ממנה. היא אישה, גם אם היא נולדה גבר. והיא הופכת לאישה במהלך הסרט. לאט ובסבלנות, ובתהליך כואב (פיסית ונפשית), "שקרים בארון" מעביר אותנו את כל שלבי השינוי, ואנו עוברים עם הדמות הראשית את כל המסע. הסצינה במספרה, ממנה לקוח הציטוט שבפתיחת הפוסט, היא הסצינה שבה נולדת אור החדשה. הברווזון המכוער קם לתחייה כברבורה יפהפיה. ועכשיו, בלבוש היפה, החדש, ובעיקר השלם, עכשיו אור מוכנה להתייצב מול המשפחה שלה ולהתחיל לספר את האמת.

והחלק השלישי של הסרט הוא המשך של מסע שיימשך כנראה עד סוף חייה. כמו שאני כותב את הפוסט הזה אני משתדל מאוד להבחין מתי אני משתמש בפעלים נקביים ומתי בזכריים בנוגע לאור. וזה די מדהים לראות, למשל, שגם האם, שמקבלת לחלוטין את אור, גם היא ממשיכה להשתמש בפעלים זכריים בדברה אליה. "תדבר איתו", "תלך אליו" (אל האבא, שלא מקבל את השינוי). האם מעניקה את כל התמיכה הרגשית הרצויה, אבל גם היא עדיין לא יכולה להיפרד מהילד, הבן שהיה לה. והסרט, גם כאן, ערוך בסבלנות וברגישות. בצירוף הקלוז-אפים הנהדרים (שאמנם מצולמים, כמו כל הסרט, במצלמה עם איכות ירודה, מה שלא באמת מפריע לראות את הסרט) – הכל מתנקז לסרט שמספר סיפור די מדהים בפני עצמו, ולא מפריע לדמויות, אלא עוקב אחריהן ברגישות ובסבלנות. ולנו נותר רק להשתתף רגשית בסיפור האנושי שמולנו. ורק אחרי שהסרט נגמר אפשר להתחיל להפוך בשאלות המוסריות: הוא שיקר להוריו בשביל להפוך להיא. הוא גנב. הוא עשה מניפולציות. אם זה הייתי אני, הייתי מתעצבן מזה יותר. מהשקר לאנשים הקרובים אלי ביותר. לא מעצם שינוי המין. אבל זה אחרי מעשה. התוצאה הסופית, הסרט עצמו, מציב את השאלות, ולדעתי משאיר אותן פתוחות. הסיפור האנושי המוצג בסרט מלא הבנה לדמות הראשית, גם אם לא הסכמה למעשיה. זו צפייה מומלצת לכולם, כדי שינסו להבין גם את האנשים הלא שלמים, האנשים שנמצאים בסכסוך עם עצמם. כדי שננסה לתרגל סובלנות כלפי מעשים שאנחנו מתקוממים כנגדם בצורה טבעית  מתוך הבנה שהסרט חותר אליה של אנשים במצוקה. ו"שקרים בארון" הוא סרט שעשוי בכשרון וברגישות, ותוך כדי פריסת סיפור מרגשת הוא גם מעורר מחשבות שילכו אתכם גם לאחר שהאורות כבים.

"שקרים בארון" מוקרן הערב ב"יס", ובמהלך החודש בסינמטקים ברחבי הארץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il