לסרט הזה ניגשתי בחשש. כבר כמה שבועות אני קורא ביקורות לא ממש מתלהבות מהסרט הזה. אני מאוד מעריך את יכולותיו המשחקיות של יואן מקרגור, וסיקרן אותי לראות מה הוא יעשה בבכורת הבימוי שלו, אבל דווקא על זה ירדו הביקורות מחו"ל. הן החליטו שלא כדאי לו להמשיך בקריירת הבימוי, ולהישאר שחקן. כמו כן, ראיתי את הסרט באיחור קל שאיפשר לי כבר להיתקל בתגובה הישראלית הראשונית לסרט. או יותר נכון, לאין-תגובה, כי "פסטורלה אמריקאית" נתקל בסוג של אדישות גם מהקהל, וגם מהביקורת בישראל. ובכל זאת, מצאתי לעצמי אחה"צ פנוי, והלכתי לראות.
אז מצד אחד, כן, אני מבין שלסרט הזה יש חסרון אחד מרכזי שמונע ממנו להתרומם לכדי יצירה בעלת משמעות. מצד שני, יואן מקרגור כבמאי דווקא מתגלה בסרט הזה, להבנתי, כיוצר רגיש ונבון. "פסטורלה אמריקאית" הוא סרט שבו מקרגור שולט בקצב הסיפור (קצב איטי יחסית, אבל מדויק ונכון דרמטית), יודע להדביק את המוסיקה במקומות הנכונים מבלי ללחוץ יותר מדי, וכמובן יודע להוציא מהשחקניות שלו (ומעצמו, כמובן) עבודת משחק יפה שיוצרת, בתורה, כמה רגעים מרגשים.
הבעיה עם הסרט הזה היא שהוא חסר מיקוד. כבר משמו אפשר להבין ש להמשיך לקרוא ←
הבעיה עם הסרט הזה היא שהוא חסר מיקוד. כבר משמו אפשר להבין ש להמשיך לקרוא 
איתן 