המורה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Ucitelka)

יאן ז'רבק הוא אולי הבמאי המוביל היום בצ'כיה. עוד לא בן 50, וכבר יש לו רשימה ארוכה של סרטים ברזומה, כולל אחד שהיה מועמד אפילו לאוסקר ("מחולקים ניפול". סוג של וריאציה על "החיים יפים" של בניני. קומדיה מצחיקה מאוד על המתרחש בשואה. הפסיד את האוסקר ל"נמר דרקון"). מלבד "מחולקים ניפול" (Divided we fall) ראיתי בעבר גם את "פופנדו" שלו, סרט ממזרי ומשעשע כמיטב המסורת הצ'כית. והוא עוד הוסיף לביים סרטים רבים מאז ועד היום, אבל "המורה" הוא הסרט הראשון שלו שמופץ בישראל. משונה, כי הבמאי הנהדר הזה עשה כבר דברים יותר טובים.

שלא תהיה טעות: "המורה" מציג במאי משופשף, מקצועי, שיודע לשלוט בקצב בצורה אבסולוטית, יודע מה הוא רוצה, ואיך להגיע לשם. ב"מורה" נדמה לי שתצוגת הבימוי היא חלקלקה מדי, בטוחה מדי בעצמה, משהו שכבר נותן לי הרגשה של זחיחות בבימוי.

כי למרות שההתחלה מרשימה, מהר מאוד אני מתחיל לשאול את עצמי לאן זה מוביל. ואפילו הדמויות עצמן בסרט שואלות את אותה שאלה. מכירים את הסרטים האלו שמצהירים כבר בהתחלה שאנחנו הולכים לראות כאן סיפור מדהים, מחריד, גדול, מאוד דרמטי? גם כאן זה ככה. רק שבאיזשהו שלב, אחרי בערך 10 דקות של סרט, 10 דקות של הבטחה חוזרת ונשנית שהנה-הנה אנחנו הולכים לצלול לתוך סיפור גדול-גדול, כבר אחרי 10 דקות, אחת הדמויות בסרט שואלת את אותה שאלה שאני שואל: מישהו מוכן כבר לספר לי במה העניין? מישהו מוכן כבר