אבינו: הביקורת

זה מדהים. לא נתפס בעיניי איך גם בצפייה שלישית בסרט המצוין הזה הגוף שלי מגיב פיסית ממש למה שמתרחש על המסך. הנשימה מתקצרת. המכות הרבות שעפות כאן באויר כמעט כואבות לי פיסית. אני כמעט בוכה.

כי זה מה שהסרט הזה. אלים מאוד, אבל גם כואב מאוד. ולא רק בהיבט הפיסי. כי מוריס כהן, שיהיה בריא, זוכה פרס אופיר על הופעתו בסרט זה (זכיה ראויה מאוד), גורם לי להרגיש במשך כל הסרט איך המכות שהוא מרביץ (והו, כמה שהוא מרביץ) פוגעות גם בו ממש. איך הוא בעצם לא נהנה להתנהג באלימות כזו, אבל זהו הצורך, אלו הן הנסיבות.

bouncerגם סרטו הקודם של מני יעיש היה סרט אלים. רק שנדמה לי שהפעם גיבור "אבינו", סרטו השני של יעיש, עובר תהליך הפוך לזה שגיבור "המשגיחים" עבר. כי שם, בסרט הבכורה שלו, היו כמה נערים פוחזים שהשתמשו באלימות כביכול בשירות אלהים, עד שאחד מהם הבין שזהו ממש חילול השם לעשות את זה, והוא משנה את דרכיו. מבין שרק בכח האמונה יקבל לידיו את כל הטוב שיש לאלהים להציע בעולם הזה. גיבור "אבינו", שומר סף בשם עובדיה, כבר נמצא במקום הזה. הוא אדם מאמין, שאמנם משתמש באגרופיו, אבל רק כהגנה עצמית ("אני לא יכול להרביץ סתם לאנשים", הוא אומר בסרט, "אני צריך שיתקיפו אותי"). במהלך הסרט מבין עובדיה (עובד-יה, עבד השם) שהאלימות הזו היא להמשיך לקרוא