שמעון פרס. זוכרים? האיש החולם. האיש שחיפש בדרך בלתי נלאית אחר השלום. לא פחד. חתר למגע עם האויב, שאולי הוא לא כל כך אויב. האיש שחיפש לדבר עם האחר, גם אם אנחנו לא באמת יודעים מה כוונתו של אותו אחר. האם כוונותיו ידידותיות, או שבא להרע לנו.
האיש הגדול הזה עבר מן העולם לאחרונה. האם גם חזונו, דרכו, האם גם הם מתו?
הפוליטיקה השלטת היא פוליטיקה של פחד. הערבים נוהרים לקלפיות. אוי ואבוי. מה לעשות? יש ערבים במדינה הזו, הצילו! כשאתה מושיט ידך לערבי, האם הוא יוציא מהכיס את ידו לשלום, או שאולי היא תחזיק סכין? ואם ניתן להם אחיזה בשלטון, הרי זהו סופה של המדינה הזו…ועוד כהנה וכהנה שאלות של פחד ששולט באנשים כאן. פחד מהאחר.
ואולי יש גם דרך אחרת. דרך של רגש. דרך של דמיון, של מחשבה, של חלום, של אהבה. אולי לחיצת יד עם הערבי תוביל אותנו לדרך משותפת שתיצור כאן מזרח תיכון חדש. אולי. "המפגש" הוא סרט שנראה לי ששמעון פרס היה אוהב. סוג של אנדרטה לדרכו. למחשבתו.
כי הנה מגיעים האחרים. חייזרים נוחתים בכדור הארץ. האם הם להמשיך לקרוא ←
כי הנה מגיעים האחרים. חייזרים נוחתים בכדור הארץ. האם הם להמשיך לקרוא 
איתן 