רוב האינטראקציות בין העירוניים הטפשים לבין הכפריים האנושיים והחמים מבוימות ברישול, יוצרות סצינות כמעט לא נעימות לצפייה. במקרים מסוימים יש לחיצה מאוד לא אינטלגנטית על האלמנט הקומי (כל חבריו של הדמות הראשית נדמות כקריקטורות של אנשים ולא כדמויות אמינות. אני מניח שהדבר נעשה כדי ליצור ניגוד חריף לחום האנושי של הכפריים, אבל זה מוגזם מדי). במקרים אחרים, יש נגיעה לא אלגנטית של בימוי שמפספסת את האמת הכואבת שיוצאת מתוך השירים של האנשים האלו (למשל, בסצינה בחברת התקליטים: הם שרים כאילו בצורה חצי לא מתוכננת, אבל מאיפה מגיעים כלי הנגינה פתאום? הבמאי היה צריך להשאיר את הסאונד כמו שהוא, א-קפלה, כדי לשמור על תחושת האמת).
איתן 