פסטיבל קולנוע צרפתי: אשליות אבודות

(שם הסרט במקור: Illusions perdues)

בשבועות האחרונים לא כל כך כתבתי פה, כי הייתי בחופשה בחו"ל. פספסתי את פסטיבל הקולנוע הרומני בתחילת החודש, אבל הספקתי לחזור כדי לראות קצת מהיבול של הפסטיבל הצרפתי. בכל שנה יש בפסטיבל הצרפתי לפחות סרט אחד שמפתיע וסוחף אותי. מבט על ההיצע של הפסטיבל הצרפתי השנה משאיר אותי קצת עגום. אין ממש סרטים מסקרנים בפסטיבל השנה. ועם זאת, בכל זאת ארצה לראות שניים או שלושה. והתחלתי עם הזוכה הגדול של פרסי הסזאר של האקדמיה הצרפתית של השנה: "אשליות אבודות".

הסרט הזה נרכש להפצה בישראל (בהתחלת הסרט עולה הלוגו של "לב"), אבל אני בספק אם הוא אכן יוקרן מסחרית לקהל הרחב. אני בספק עד כמה לקהל הישראלי יש משיכה לדרמת תלבושות מהמאה ה-19 שמגיעה מצרפת, אבל יש לסרט הזה בעיה אחרת לטעמי, והבעיה הזאת מאפילה על יתרונותיו הלא מעטים.

"אשליות אבודות" הוא סרט מרושע. ויותר מכך, הוא סרט שנהנה, מאוד מאוד נהנה, מהרעל שהוא מפזר בשמחה ובששון. זהו סרט שפורץ בהילולה ארסית כנגד המעמד השולט. כנגד התשוקה הבלתי נשלטת ל

כ      ס    ף

"אשליות אבודות" הוא כמו אורגיה פרועה של סקס, סמים, שתיה, ריקודים, שירים (לא רוקנרול. עוד לא המציאו אותו במאה ה-19), כששום דבר, אבל ממש שום דבר אחר לא חשוב. הערך היחיד שחשוב הוא כסף, כי הוא קונה את הסיגריה הבאה, את כוס היין הבאה, את האישה הבאה.וכל החגיגה הבלתי נגמרת הזאת מכרסמת בנשמה. כשכל הדמויות כאן מוכרות את הנשמה שלהן בשביל הפרנק הבא, שקונה את ההנאה הבאה, הנשמה הופכת מיותרת. אין ערך לאהבה, אין ערך לאמנות, אין ערך לידידות, אין ערך לנאמנות. אין ערכים בחברה הצרפתית הגבוהה של המאה ה-19.

"אשליות אבודות" הוא סרט ארוך (כמעט מדי. כשעתיים וחצי), והוא לוקח את גיבור הסרט למסע ארוך שבו נפשו מושחתת והחגיגה ארוכה, והאמת, סוחפת למדי. המבט על כל האנשים כאן מלגלג, וההרגשה שלי היא שכל הקאסט (המצוין. כולם) ממש נהנו לשחק את המשחק המרושע הזה. כולם מאוד נהנו לדחוף עוד ועוד סיכות וודו ביצור הזה שנקרא החברה הגבוהה של פריז. ואפילו אם יש איי התנגדות, ואפילו אם יש רגעים שבהם הרגש כן מבצבץ מבין החרכים, הסרט הזה מקפיד לדרוך ולרסק כל גילוי אמיתי של רגש, אם הוא רומנטיקה בין אנשים, או שהוא מובע בשיר, במשחק תיאטרלי, או באמנות.

יש רק בעיה אחת גדולה בסרט הזה: הוא מסופר ממבט על של מספר כל יודע. השימוש בוויס-אובר ב"אשליות אבודות" הוא מסיבי, מוגזם מאוד מאוד מאוד, והוא מרחיק אותי מהדמויות. ההרגשה שלי תוך כדי צפייה בסרט היא של מבט בחיות מעבדה עם חיוך מרושע, ועם הנאה עצומה של זה שמבצע את הניסוי בחיות המעבדה, אבל אני לא באמת מרגיש את הדמויות עצמן. אני לא באמת כואב את אבדן האהבה הראשונה, ולא את ההצלחות והכישלונות של כל הדמויות כאן, ולא את העלייה הגדולה אל הפיסגה, ולא את הנפילה.  מבט העל של הסרט מרחיק אותי רגשית מכל מה שהדמויות עוברות, ואני רק מביט בהן, נדבק בהתלהבות הגדולה והמאוד רעת לב של המספר, אבל לא באמת חווה את הצער על הריקבון האנושי הכל כך יסודי שהסרט הזה מתאר.

והרי "אשליות אבודות" היה צריך להכיר לי את כל זה דרך דמות של אדם אידאליסט שמתפכח מחלום האהבה הגדולה, ומחלום היצירה האמנותית הטהורה שתבוא מלב היוצר. הסרט הזה צוחק בקול גדול על האידאל הזה של אהבה ושל שיר יפה. זה לא קיים בעולם של הסרט הזה. אבל אני לומד את זה דרך המספר ממבט על, ולא דרך בשרו של גיבור הסרט, או דרך דמויות המשנה של הנשים שבחייו (למרות שססיל דה פרנס משתדלת, וגם סאלומה דה-ואלס הסקסית מנסה מאוד להעביר את מה שעובר עליה, כמו גם בנז'מין וואזין שמרשים בתפקיד הראשי).ובגלל שהסרט הזה מנוכר כמו הסיפור שהוא מספר, הוא גם מפספס את ההנגדה בין אנשי הכפר הבורים שרוצים בידור זול ופשוט ולא מסוגלים לקלוט אמנות גבוהה, לבין אנשי העיר, שרוצים אמנות גבוהה, אבל יותר מכך, רוצים ללגלג על אותה אמנות גבוהה שהם צורכים, והכל כדי שהם יוכלו להמשיך בחגיגה הבלתי נגמרת של חייהם. גם ההערה על הממשלה שמנסה להשתלט על העיתונים מתמוססת אל תוך החגיגה הניהיליסטית של הסרט הזה. אני לא מרגיש שום דבר כאן, כי המבט הוא חיצוני, וכל ביקורת שיש לסרט הזה מתמוססת כי היא עוברת דרך הראש, ולא דרך הלב.

אז מה שיש הוא סרט עם תלבושות מרהיבות ועיצוב אמנותי מנקר עיניים, עם שחקנים טובים (אפילו קסאוויה דולאן הקנדי כאן. אני שונא את הסרטים שהוא מביים. כשחקן הוא לא רע בכלל), אבל עם החלטה טקטית שגויה לטעמי, של סיפור הנראטיב דרך נקודה חיצונית, וההחלטה הזאת הורגת את הסרט הזה להרגשתי, גם אם יש בו ערך מסוים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s