התפרסמו המועמדויות לפרס האריאל של האקדמיה המקסיקנית לקולנוע. רק סרט אחד ברשימה הוקרן מסחרית בישראל, אז בסקירה הזאת אני אנסה לחפש את הסרטים המקסיקנים המעניינים שאולי עוד נראה כאן.
אני אתחיל מזה שכבר הוקרן כאן: "בארדו, תיעוד שקרי של קומץ אמיתות" (BARDO, Falsa Crónica De Unas Cuántas Verdades) של אלחנדרו גונזלס איניאריטו. הסרט הזה עבר על מסכינו לרגע קט בסוף השנה שעברה, ולא הספקתי לראות אותו (הייתי בחו"ל כשהסרט הוקרן כאן. כשחזרתי הוא כבר נמוג). איניאריטו, במאי זוכה אוסקר, עשה סרט שזכה לאהבת המבקרים אבל בלבל את כל השאר. להבנתי, יש כאן סיפור מסגרת על עיתונאי וקולנוען מקסיקני שחי ועובד בארה"ב, אבל חוזר הביתה כדי לקבל פרס על עבודתו, וכל הסרט הוא סוג של מסע בתודעתו המיוסרת: האם הפרס שהוא מקבל באמת בא לחלוק כבוד לעבודתו, או שזהו איזשהו מס שפתיים של התעשייה אל אדם שמצליח דווקא כשהוא בחו"ל, ואולי יצירתו לא כזו טובה, ואולי כן, ועוד אלף ואחד התפלספויות המצולמות נהדר, אבל כנראה מתישות למדי.
זה היה גם הנציג המקסיקני לאוסקר בשנה שעברה (הגיע לשורטליסט אבל לא קיבל מועמדות), והאקדמיה המקסיקנית העניקה ל"בארדו" (טריילר) 12 מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן, שחקן משנה, עריכה, צילום, עיצוב אמנותי, אפקטים ויזואליים, איפור, מוסיקה, סאונד, ותלבושות.
אבל, מסתבר, הנציג המקסיקני לאוסקר בשנה שעברה הוא לא הסרט הבולט ביותר ברשימת המועמדויות. הסרט המוביל את הרשימה הוא
עור ועצמות (Huesera) – מישל גארסה סרוורה
הסרט שקיבל הכי הרבה מועמדויות מהאקדמיה המקסיקנית הוא סרט אימה. קל ופשוט. והאמת היא שעל פניו יש כאן רעיון מסקרן למדי, רק שאני לא בטוח שיש הרבה בשר תסריטאי על העצמות של הרעיון הבסיסי.
הרעיון כאן הוא לקשר פחד אמיתי מהורות לכדי הזיות של אימה שהן אולי לא הזיות אלא מציאות של לחש מכשפות וקללות הקמות לתחייה. במרכז הסיפור נמצאת ולריה, אישה צעירה שמקבלת סוף סוף את מבוקשה – היא נכנסת להריון. היא ובן זוגה מאושרים עד השמיים. אבל ככל שההיריון מתקדם, האימה מתגנבת אל נפשה של ולריה. היא מפחדת מההשלכות הפיסיות של הלידה. אומרים לה שזה מרגיש כמו עצמות שנשברות מבפנים. היא מתמכרת למשחק עם עצמות האצבעות בידיים. והיא מתחילה להזות מחזות אימה שהם אולי לא הזיות.
יש כאן גם סיפור משנה על חברה מהעבר שחוזרת לחייה ומסתבר, כנראה, שהיא הייתה בת זוגה בעבר, אבל עכשיו היא סטרייטית ובהריון ממערכת יחסים הטרוסקסואלית, ולא ברור לי איך זה יעבוד ביחד עם הסיפור המרכזי. המשפחה שלה בעקרון לא תומכת, חוץ מסבתא, שכנראה יש לה חיבה לענייני כישוף.
הכול כאן קשור לענייני אימה גרפית, רק שאני לא בטוח שמספיק קורה בסיפור שבאמת יפחיד, כי להבנתי, כשהתינוק נולד לבסוף, האימה תהיה בפול ווליום, אני רק לא יודע אם יהיה משהו שבאמת יוביל אותי לזה.
בכל אופן, "עור ועצמות" (טריילר) מוביל את הרשימה עם 17 מועמדויות לפרס האריאל: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, 2 שחקניות משנה, עריכה, צילום, תסריט מקורי, אפקטים מיוחדים, אפקטים ויזואליים, עיצוב אמנותי, איפור, מוסיקה, פרס סרט הביכורים, פרס השחקנית המבטיחה, סאונד, ותלבושות.
שמיים צפוניים מעל הריק (El Norte Sobre el Vacío) – אלחנדרה מרקס אבייה
מערבון שיכול להיות סרט עוצמתי. סיפור על דו קרב בין גבר לאישה. דו קרב לחיים ולמוות.
הסרט מתרחש, להבנתי, סביב אירוע שהוא חגיגה של 20 שנה לקיום החווה שעליה שולט ביד רמה דון ריינלדו. אל החגיגה הזאת יגיעו כל מיני מוזמנים, וגם כאלו שלא מוזמנים. המוזמנים – המשפחה שהתפזרה לכל הרוחות, ואלו שלא מוזמנים, ומחפשים את רעתו. המשפחה הזאת לא בדיוק אוהבת, כי דון ריינלדו מאמין באהבה קשוחה (או שלא מאמין באהבה בכלל), אבל הכוח הנגדי שעובד נגדו כאן הוא של רוזה, שהיא בכלל עובדת זוטרה בחווה, שכנראה הגיעה לנקודת שבירה מהקשיחות של דון ריינלדו, ומחפשת להפוך את היוצרות. מערבון הוא בדרך כלל ז'אנר גברי, אבל הסרט הזה מגיע מהזווית הנשית, ויכול להיות אכזרי ומדמם לפחות כמו הגברים.
"שמיים צפוניים מעל הריק" (טריילר) מועמד ל-16 פרסי אריאל: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן, שחקנית משנה, 2 שחקני משנה, עריכה, צילום, תסריט מקורי, עיצוב אמנותי, אפקטים ויזואליים, אפקטים מיוחדים, איפור, מוסיקה, סאונד, ותלבושות.
האזרחית (La Civil) – תיאודורה מיהאי
סיפור פשוט: אישה פשוטה, אזרחית רגילה. ביתה נחטפת. החוטפים מבקשים כופר. היא משלמת, אבל לא מקבלת את ביתה בחזרה. המשטרה לא עוזרת, אז היא שוכרת את עזרתו של קצין צבא, ויוצאת למסע מדמם לגלות את גורלה של ביתה. יכול להיות סרט פשטני שרק מחפש תירוץ לעוד סצנת אקשן, או יכול להיות דרמה קשה ואכזרית בליווי הצגת משחק הרואית של השחקנית הראשית.
הסרט הוקרן כבר בפסטיבל ירושלים (לפני שנתיים. תחת השם "לה סיביל"), אבל אני פספסתי. הטריילר נראה דווקא מסקרן (למרות שצריך לומר ש"האזרחית" הוא היחיד מבין הסרטים שמועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר שאינו מועמד גם לפרס הבימוי).
"קפיצה למים" מועמד ל-6 פרסי אריאל: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, תסריט מקורי, שחקנית מבטיחה, ואפקטים מיוחדים.
איתן 