בין כוכבים: אני חושב, משמע אני קיים

(שם הסרט במקור: Interstellar)

כשאתם חושבים על כריסטופר נולאן, אתם לא חושבים על קומדיה רומנטית. גם לא על דרמת מעמד הפועלים. כשאתם חושבים על כריסטופר נולאן סביר להניח שאתם חושבים על סרט מדע בדיוני, עתיר פיתולי תסריט, עשיר בפעולה, בומבסטי ומרטיט. כשאתם חושבים על כריסטופר נולאן סביר להניח שאתם גם רואים אדם עם אמביציה עצומה, עם אגו גדול אבל גם כזה שיש לו כיסוי, איש בעל יכולת ביצועית מוכחת שמתפתח מסרט לסרט, שמשתנה, מתבגר, לומד ומביים סרט יותר גדול עם כל יצירה חדשה שהוא עושה.

אבל יש גם ביקורות כנגדו. יש אנשים שחושבים שהוא בומבסטי מדי. שהוא מגזים מדי. שהסרטים שלו מתענגים על הלא מובן. שהוא משתמש בשטיק של הבומבסטיות של המוסיקה בצורה מנייריסטית. ובכלל, למה הוא לא יכול לספר את הסיפורים שלו ישר, למה הוא חייב לעקם עניינים?

"בין כוכבים" הוא כמו כתב הגנה של כריסטופר נולאן על עצמו. יותר מזה, הוא כמו ה'אני מאמין' של כריסטופר נולאן. הוא המניפסט של נולאן לעשיית קולנוע. מניפסט לחיים. "בין כוכבים" הוא שיר הלל לאנושיות. קידה בפני אלו שחושבים, שלא שוקטים על השמרים, שמנסים כל חייהם לשנות, לקדם את האנושות קדימה, להציל את האנושות מסטגנציה, לחקור, לחפש בלי סוף דרכים חדשות לחיות (ליצור), להביא את האנושות למקומות שבהם היא לא היתה, להציל את האנושות.

ג'סיקה צ'סטיין על האדמה הגוועת. "בין כוכבים"

ג'סיקה צ'סטיין על האדמה הגוועת. "בין כוכבים"

כריסטופר נולאן הוא הרי מאחרוני הבמאים שעדיין משתמשים בפילם. כולם דיגיטלים. הוא עדיין יוצר בחומר הישן. אבל למה כולם דיגיטליים? בדיוק מהסיבה הזו. כי כולם עושים את זה. לא כי הם יודעים משהו טוב יותר. נולאן חוקר את הבסיס לכל העניין – הידע. ההבנה העמוקה של המדיום בו הוא פועל. ההבנה העמוקה של העולם. כי רק באמצעות למידה והכרה של העולם אפשר להתחיל לשנות אותו. ואכן, ספרים מהווים מוטיב חוזר ב"בין כוכבים". הצמא לידע, הסקרנות האנושית הטבעית והבלתי מוגבלת – הכל נמצא בספרים. והם נמצאים בחדרה של ביתו של גיבור הסרט. והם נמצאים בהמוניהם בסצינת השיא בסרט, מעין חדר ספריה וירטואלי אדיר מימדים ותלת מימדי. עם שימוש בידע ובהבנה, כריסטופר נולאן מבקש להכניס בחומר הלכאורה ישן הזה (פילם) דרך עשייה חדשה. כל הזמן לפרוץ למקומות שבהם הקולנוע עוד לא היה. והנה, הפעם, הוא נמנע מבומבסטיות. הפעם הוא מביים בשקט. הנס זימר, שהמוסיקה הרועשת שהוא כתב לסרטיו הקודמים של נולאן כבר הפכה לבדיחה עבשה, כתב הפעם מוסיקה מהורהרת, שקטה, מבעבעת מלמטה, ונולאן הפעם משתמש בה ביד אמן של ממש. גם סצינות פשוטות של התאמה בין שני רכבי חלל הופכות כאן לרגעים מרגשים בגלל השימוש המפעים ממש במוסיקה.

וכמו תמיד, התסריט. מלאכת מחשבת ממש של המנון אהבה למין האנושי. על כל חולשותיו של האדם, ועל כל החסרונות שיש בדחפים האנושיים, אסור לנו לוותר על הסקרנות, על הדחף שלנו לראות את מה שמעבר, את מה שעדיין לא נתגלה. כי אם לא, כי אם נסתפק במה שיש לנו, ונמשיך לעבוד את האדמה, נמשיך לחיות את החיים הקטנים והפשוטים שלנו, סופנו להיכחד. הסיפור המופלא עובר בין כל השלבים של ההכרה שלנו, דרך הופעות אורח של כמה שחקנים מפתיעים שכל אחד מהם מייצג פאזה מסוימת בסיפור (במיוחד מרגשת כאן, שוב, ג'סיקה צ'סטיין. שחקנית נפלאה). למשל, מה שקורה באחד הכוכבים עם מאט דיימון, כן, גם הוא כאן. לכאורה, בדחפים האנושיים הטבעיים שלנו יש גם יצר הרסני. אבל זה הכרחי. אם נדע להתגבר על זה, נדע לדחוף את האנושות קדימה.

כי האדם במרכז. האדם הוא במידה מסוימת האלהים. חצי השעה האחרונה והמרהיבה (והמופלאה) של הסרט הזה מביאה את האדם הזה, שכל כך חקר ודחף וסבל והתגבר והלך נגד כל הסיכויים – הוא האיש שמצליח לשנות דברים. הוא האיש שבעצם מתחיל את התהליך. שמניע את הגלגלים. כדי לקדם את האנושות צריך ללכת אחורה בזמן כדי להבין, וקדימה בזמן כדי לבצע את מה שמבינים. והכל בידי האדם. הכל בכח מחשבתו, שמוציא את התיאוריות מן הכוח אל הפועל.

מת'יו מקונוהי מחפש פתרונות לאנושות בחלל. "בין כוכבים"

מת'יו מקונוהי מחפש פתרונות לאנושות בחלל. "בין כוכבים"

הדבר היחיד שיש לי לומר לחובתו של "בין כוכבים" הוא שמדי פעם הרגשתי שצילומי הכוכבים, וצילומי החללית והחלל הם יותר העתק של יותר מדי דברים שראיתי כבר בסרטים אחרים, מקוריים יותר. "כוח משיכה" מהשנה שעברה, הוציא אותי מאולם הקולנוע מדדה על רגל אחת. במובן הכי פיסי של המילה, "כוח משיכה" שיבש לי את שיווי המשקל. "בין כוכבים" אפילו לא מוקרן בשלושה מימדים. יש לפעמים רגעים יפהפיים ומרגשים ב"בין כוכבים", אבל לפעמים הרגשתי שניתנת להם הדגשה מיותרת, שיש בהם רצון להוסיף אובר-דרמטיות גם לרגעים לכאורה רגילים. ומצד שני, אותה חצי שעה אחרונה, עם הספרים, הם רגעים כל כך מרהיבים ויזואלית, מרגשים ממש בחשיבה התסריטאית, בביצוע הנפלא של מת'יו מקונוהי ושל ג'סיקה צ'סטיין, עד שאין לי בכלל אפשרות להתנגד. הייתי עם נולאן לכל אורך הסרט (המאוד ארוך הזה, אבל הלא מייגע בכלל), וזוהי נקודת השיא הנפלאה שלו. שלא לדבר על העריכה האדירה של "בין כוכבים", שמדי פעם חותכת רגעים כדי להמשיך הלאה, ומדי פעם יוצרת עריכה צולבת שמגבירה מתח, מושיבה אותי על קצה המושב, גם אם הכל מופנם יותר (בוודאי שקט יותר מ"התחלה" או מסדרת "באטמן").

"בין כוכבים" הוא יצירה פילוסופית מפעימה, מעוררת מחשבה, מרגשת. הצבעת אמון ביצור הזה שנקרא אדם. קריאה מתוך תוכי ליבו של היוצר, כריסטופר נולאן, קריאה לאנושות לעולם לא להפסיק לחקור, לחפש לפרוץ גבולות חדשים, לקדם את האנושות קדימה, כי עמידה במקום היא הכחדה. סרט נפלא.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בין כוכבים: אני חושב, משמע אני קיים

  1. היי איתן. איזה כיף, סרט חדש של כריסטופר נולאן , שמאז ימי "ממנטו" מרגש אותי כל פעם מחדש. הביקורת שכתבת נהדרת ומרגשת, רק שעכשיו הציפיות שלי בשמיים…. בראש המטלות לשבוע הקרוב, לפני עבודה ומשפחה […] עומדת הצפייה בסרט. תודה !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s