הסרט הזה אמור להיות סוג של "דקאלוג": בדיקה של כתבי הקודש העתיקים לאור המציאות המודרנית. ובמרכז הסרט הזה, סיפורם של אברהם, שרה, והגר, בניהם, יצחק וישמעאל, וגם עקידת יצחק צצה לה שם לקראת הסוף. קונספט מעניין. אבל, לטעמי, סרט כושל.
נתחיל מהצילום. ירון שרף מצלם את "הרמוניה" בצבעים אדומים וצהובים חמים, משרה אוירה אנושית אוהבת על הדרמה הזו. רק דבר אחד שכחו שם בהפקת הסרט הזה: הוא מתרחש בירושלים. להסתכל על התאמת הכתוב בתורה ההיא, העתיקה, לירושלים של היום. עיר הקודש. והבעיה המרכזית של הסרט היא שבערך 90 אחוז ממנו הם צילומי פנים. בתוך אולם ההופעות, בתוך הבית. העיר ירושלים כמעט ולא נראית בסרט. הרקע לסיפור שמביא את הקודש לחול לא קיים כאן.
ובכלל, אין בכלל חיים בסרט הזה. אברהם הוא מנצח תזמורת. שרה, בת זוגתו, היא נגנית נבל בתזמורת. והגר היא נגנית חדשה המצטרפת לתזמורת. אבל נדמה שאין להם להמשיך לקרוא ←
ובכלל, אין בכלל חיים בסרט הזה. אברהם הוא מנצח תזמורת. שרה, בת זוגתו, היא נגנית נבל בתזמורת. והגר היא נגנית חדשה המצטרפת לתזמורת. אבל נדמה שאין להם להמשיך לקרוא 
איתן 