פסטיבל חיפה 2016: הפורצת

אוי, כמה חיכיתי לסרט הזה. מאז בכורת הבימוי המאוד מרשימה של הגר בן אשר, "הנותנת", אני מצפה בכליון עיניים לעוד כישוף כזה. והנה, סוף סוף, אחרי הרבה עיכובים, הגיע סרטה השני של בן אשר. ו…הוא מאכזב.

כלומר, כן, יש בו לא מעט לב ונשמה, וסצינה אחת מרגשת במיוחד (ואני מתכוון – סצינה חודרת קרביים, משנה קצב נשימה, ומעלה דמעות), אבל בהרבה מובנים אחרים, מדובר בסרט מפוספס.

כי יש כאן סרט על בדידות. סרט על בדידות איומה בגיל קריטי, גיל ההתבגרות. האמא נעלמה, לא עונה לטלפון, האבא לא נמצא, וכך נערה אחת צריכה להסתדר לבד בעולם הזה. צריך כסף, לשכר דירה, לאוכל. צריך למלא את הזמן במדבר הזה שמקיף את ים המלח. צריך לעבוד. צריך לגנוב, כדי שיהיה כסף. צריך, וצריך – ואיפה החיים שלנו? איפה הזמן הפרטי שלנו? איפה הנעורים? איפה האהבה?

ליהי קורנובסקי. תגלית אדירה. לפעמים שחקנית אחת מצוינת מספיקה כדי להחזיק סרט. וזה כמעט המצב ב"הפורצת".

burglerכי קורנובסקי מגלמת בפניה, עם מעט מאוד מילים, את המצוקה שלה. את התעיה שלה במבוך החיים, הגילוי העצמי, ההעזה, ההתפזרות, והנואשות לקבל חיבוק, ליטוף, יד מכוונת – הכל בהופעה המרגשת של ליהי קורנובסקי.

אבל הגר בן אשר קצת התברברה בסרט הזה. נדמה לי שהיו לא מעט רגעים בסרט ש להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2016: הצד השני

(שם הסרט במקור: S One Strane)

זה היה אמור להיות סרט שאני אוהב. הסרט שמייצג את קרואטיה השנה באוסקר. סרט שמספר סיפור שפותח פצעים אישיים, כמו גם פצעים לאומיים, ושיש בו שחקנית אחת מעולה ומאוד מרשימה. זה היה אמור להיות סרט טוב. אבל הוא לא.

כי אכן יש כאן סיפור מעניין, ושחקנית אחת נפלאה (קוראים לה קסניג'ה מארינקוביץ'. או משהו כזה), שמחזיקה את הסרט הזה בחיים לבדה. היא מחזיקה את הגוף שלה בסמכותיות, יודעת בדיוק מה היא רוצה, מה היא צריכה לעשות, יש לה את השגרה היומית הקבועה שלה, את העבודה והילדים (שהם עכשיו כבר גדולים) – הכל ידוע ומוכר ומסודר בחיים שלה. והכל במשחק הבטוח בעצמו שלה. ואז קורה משהו שמערער את זה – היא מקבלת טלפון מהעבר. והדרך שבה החיים שלה מתערערים בהדרגה – הכל עובר במשחק שלה. קסניג'ה מארינקוביץ'. שחקנית נפלאה.

s-one-straneאבל הבמאי לא עומד בסטנדרט של השחקנית שלו. כי הוא מ להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2016: אנשים שהם לא אני

יש לסרט הזה סצינה ראשונה נהדרת. משהו שמתחיל בשיא הרגש, ושאר הסרט צריך לכוון אותנו לשם, להסביר לנו איך הגיעה הדמות הראשית אל רגע כל כך קורע לב.

אבל כל שאר הסרט לא מעניין.

people-that-are-not-meמאז שראיתי את הסרט במסגרת הקרנות האקדמיה לפני כמה חודשים, יש דיבור אצל המבקרים על הסרט השונה, הנועז, האחר הזה. הרפתקאה חד פעמית, ייחודית, תלאביבית, מייצגת דור צעיר שלם בעיר אחת ספיציפית. ועוד כל מיני סופרלטיבים של מבקרים. אני לא מבין את זה. אני לא מבין את הצורך ל להמשיך לקרוא