פופולרית: מלכודת דבש

האמת שהטריילר נראה אידיוטי למדי. בעיקר מדובר בו על תחרות בהקלדה מהירה על מכונת כתיבה. אבל משהו בצבעים ובעיצוב שכנע אותי לבוא. וכשיצאתי גיליתי ששניהם נכונים: הסרט אכן מרשים מאוד ויזואלית, והבמאי מגלה בו יכולות בימוי ניכרות ואפקטיביות למדי, אבל אני מצאתי את הסרט הזה שוביניסטי ודי דוחה.

בחורה כפרית צעירה (דבורה פראנסואה. שחקנית מעולה, כאן בהופעה סימפטית) יוצאת אל העיר הגדולה להגשים חלום: להיות מזכירה. כן, כבר כאן זה מגעיל. הגברים הם האקזקוטיבים, הספורטיביים, המובילים, המעצבים תפיסת עולם. הנשים הן מזכירות. היא מגיעה אל משרדו של סוכן ביטוח, ומצליחה להרשים אותו במהירות הקלדה יוצאת דופן. והוא מעסיק אותה על בסיס זה בלבד, מכיוון שבכל פרמטר אחר היא כושלת. אבל הוא עושה יותר: הוא רושם אותה לתחרות הדפסה מהירה, מאמן אותה ודואג לכל מחסורה (משכן אותה בביתו, למשל) עד לניצחון המיוחל (באליפות האיזורית, הארצית, ואח"כ העולמית). בין לבין, כמו פרופסור היגינס לאלייזה דוליטל, הוא מתאהב בה.

"פופולרית" הוא מלכודת דבש. העיצוב האמנותי מרשים, והבמאי מיומן למדי ביצירת מתח ועניין בסצינות התחרות. הצילום סוחף בתנועה, המוסיקה משולבת בחוכמה, ורומן דוריס, שחקן שהוכיח את עצמו אין ספור פעמים בעבר, נמצא לגמרי באלמנט שלו גם כאן. אבל סיפורי ההתערבות שלו עם חבר שלו על נצחונה של הבחורה הצעירה, והסוף שקשור בכלל להמצאת מכונת כתיבה כדורית – הכל כאן כדי להראות שנשים הן רק פיונים בעולם של גברים. הנשים ישחקו לפנינו – ואנחנו (הגברים) נזיז את העולם. נעבוד. נעשה עסקים. נעשה כסף. הן הבידור שלנו. קרקס של פריקיות. אבל אנחנו (הגברים) – אנחנו העולם.

צבעוני, יפה, מגעיל. דבורה פראנסואה פופולרית.

צבעוני, יפה, מגעיל. דבורה פראנסואה פופולרית.

וזה כל כך מקומם. כשראיתי את הטריילר חשבתי למצוא בסרט הזה איזושהי נימה של אירוניה. של 'ככה היה פעם. היום זה שונה. הרבה יותר טוב', אבל במקום זה, כל העיצוב היפה, המתקתק הזה הרגיש לי כנוסטלגיה. כרצון לחזרה לימים ההם. אז, פעם, כשנשים ידעו את מקומן (בשירות הגברים). אז, פעם, כשנשים לא הרימו את האף, ושאפו לתפקידים ניהוליים, ואפילו של ראשי מדינות (רחמנא ליצלן). הכל כאן כל כך יפה, כל כך סוחף, כל כך שוחה בחדוה במים העכורים האלו.

יותר מזה, התסריט הופך באיזשהו שלב לסיפור אהבה. לסיפור של כמיהה של הגבר הקשוח (שהרי איזה גבר אינו קשוח) לבת טיפוחיו התלויה בו לחלוטין. לבד מהעובדה שהאספקט הזה של הסיפור לא כל כך עובד, הרגשתי גם כאן רתיעה: אני עוד יכול להבין את רצונות הגבר כאן (הוא צריך מישהי עליה יוכל לשלוט), אבל מדוע האישה מתאווה אליו? אז זה נכון שבתחבולות הוא מצליח להביא אותה להישגים מקצועיים (הדפסה מהירה מאוד. הו, כמה טפשי), אבל הוא גם די גאוותן ומלא מעצמו. גבר, נו. ולמה לה גבר כזה? הרי היא מוצגת כאישה עם ראש על הכתפיים (היא קוראת מהר מאוד את כוונתו להשכיב אותה, והוא נזהר מאוד להיות ג'נטלמן, ולא לנצל אותה מינית), ודווקא בגלל זה מאוד התאכזבתי מהקלות שבה היא מתמסרת אליו.

(ברניס בז'ו, אותה גיליתי וממנה מאוד התרגשתי ב"ארטיסט", עושה כאן תפקיד קטן, והיא מבצעת אותו במיומנות הצפויה. אבל לא זה הסרט שהיא תרצה לזכור ברזומה שלה).

למרות שהכל כאילו עשוי טוב בסרט הזה, אני ממליץ להיזהר ממנו. הוא הותיר אותי עם טעם מאוד לא טוב בפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פופולרית: מלכודת דבש

  1. אני דווקא נהניתי. לא פלא שהסרט זכה לפופולאריות אדירה בצרפת. גם הקהל שהיה איתי נהנה מכל רגע. זה התפקיד הבסיס של הקולנוע, לא? לגרום לך הנאה. קורת רוח. העלילה היתה טובה, השחזור התקופתי, המשחק היה מצויין. מומלץ בחום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s