פסטיבל חיפה 2014: עמק

נקודת הייחוס שלי לגבי הסרט הזה היתה "שש פעמים". אני לא מכיר כאן כמעט אף אחד מהעושים במלאכה. אבל את השם רועי ניק שמעתי כבר. הוא היה הזה שהשפיל את הגיבורה חסרת האונים של "שש פעמים". וקצת כמו הסרט ההוא, גם "עמק" מתעסק בבריונות נעורים.

אז אחרי צפיה ב"עמק", אפשר לומר: סופי ארטוס היא קול חדש ומרתק שמסקרן לראות מה היא תעשה בעתיד. בינתיים, "עמק" היא יצירת בכורה מרשימה, אם כי היא לא מגרדת אפילו את הרגלים של "שש פעמים".

הסרט ההוא התרחש ברמת השרון והרצליה. מרכז העולם. "עמק" מתרחש בקצה הנטוש של העולם. מגדל העמק. שם היתה מתירנות מינית. כאן יש אלימות שזולגת מהבית אל המרחב הציבורי. גם שם וגם כאן הנוער נעזב להסתדר בעצמו, וגם שם וגם כאן התוצאות קטסטרופליות.

valley

ולמרות שיש הרבה דברים טובים לומר על "עמק", צריך לומר ביושר: התסריט שלו הוא נקודת התורפה שלו. יש קצת יותר מדי כדורים באויר. קצת יותר מדי גיבורים לדאוג להם. אף אחד מהסיפורים לא מפותח מספיק, וכתוצאה מכך הסרט מאבד פוקוס. אולי היה אפשר לתקן את זה בעריכה. להקטין את חלקן של חלק מהדמויות בסרט. להעלים כמה סצינות, ולהדגיש את מקומן של אחרות, ובכך לחזק את מקומה של הדמות הראשית, דמות הנער המלא והאלים ג'וש. הרי הוא מרכז הסרט. בסצינה הראשונה הוא עדיין עובר כסטריאוטיפ של בריון. אבל מיד אח"כ הבריונות שלו מוכנסת לקונטקסט. יש אלימות בבית. אז זוהי השפה היחידה שהוא מכיר. אבל "עמק" סובל מגודש. יש את דמותו של הנער החדש, שהופך לחברו של ג'וש. יש את דמותה של לינוי, הבחורה שהוא חושק בה (האם נוכחותה תגרום לקרע בחברות בין שני הגברים?). ויש את אחיו הגדול, בריון אלים ומבהיל. כל אחד מהם מקבל יותר מדי זמן מסך, מאפיל על הדמות הראשית ועל יכולתי להתחבר אליה ואל כאבה, ועם זאת, הסיפור של כל אחת מהדמויות לא מספיק מפותח. וחוץ מזה, יש כמה דברים קצת צפויים מדי בסרט. כמו למשל, הסצינה שבה אביו של החבר של ג'וש מנקה את האקדח בבית. הרי זה ברור שיעשה שימוש באקדח באיזשהו שלב בסרט.

אבל צריך גם לומר ש"עמק" הוא יצירה מרשימה מאוד ומחרידה למדי. רותם אבוהב, בתפקיד קטן של מורה, לא מצליחה להשתלט על האלימות המתפרצת של בני הנוער האלו. זו השפה היחידה שהצעירים מכירים היום. וזה מתבטא בדיבור, כמו גם במעשים. גיורא ביח ("לבנון", "מי מפחד מהזאב הרע") ממשיך לבסס את עצמו כאחד הצלמים המובילים בישראל, עם צילום מרתק בסטדי קאם אנרגטי. והמשחק, הו המשחק. בהנהגת הטירונית סופי ארטוס, צוות השחקנים האלמוני ברובו מבצע סצינות בעלות אמינות גבוהה ומפחידה ממש. סצינות של אלימות קשה עוברות את המסך כריאליסטיות לחלוטין, אבל יותר מכך, תגובותיהן של הדמויות לאותן התרחשויות עוד יותר מרשימות. כל אלו מבוימים ע"י ארטוס בבטחון של אחת שיודעת בדיוק מה היא רוצה ואיך להשיג את זה. במיוחד צריך לומר מילה טובה על נוה צור, בתפקיד הראשי של הנער השמנמן והאלים. יש בו, בצור, את אותו כפל משמעות שנחוץ כל כך להעברת עומק הנפש של הדמות אותה הוא מגלם. הוא גם גס רוח ובוטה, וגם יש בו כאב עצום עצור (כאב פיסי, כמו גם נפשי). נוה צור מראה אינטלגנציה גדולה במשחק שלו, והוא נוגע ללב גם כשהוא מפלצת. ועוד אחד שהרשים אותי מאוד הוא מאור שוויצר, כמוסה מרוכזת של טרור וכוח פיסי מפחיד, למרות מימדי גופו הקטנים יחסית.

וכך, למרות בוסריות שמתבטאת בחוסר מיקוד, "עמק" הוא יצירת ביכורים מרשימה המתפוצצת מכשרון. שם חדש ומרתק להוסיף לרשימת המסקרנים בעתיד: סופי ארטוס.

הקרנה נוספת של "עמק": ב-15/10. מומלץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s