יש פסטיבל קטן של קולנוע קוריאני בסינמטקים השבוע. סרט הפתיחה, "הטנור" הוקרן שלשום, והוא עולה להקרנות מסחריות בישראל ממחר (את הפוסט עליו אני אעלה במהלך הסופ"ש. בקצרה: אני שונא אופרה, אבל הסרט הזה הפתיע אותי מאוד לטובה). אתמול ראיתי את "האדמירל, זרמים גועשים". הסרט הזה לא עולה להקרנות מסחריות בישראל. חבל. זה סרט מפואר.
"האדמירל, זרמים גועשים" היה הזוכה הגדול של פרסי האקדמיה הקוריאנית לשנת 2014 *. בפוסט שסיקר את הפרסים האלו כתבתי, בהקשר של הסרט הזה: לא נראה לי שהסרט הזה יעניין אותי, זה שלא מכיר בכלל הסטוריה קוריאנית. ואחרי שראיתי את הסרט הזה, זה עדיין נכון, כי במהלכו חשבתי קצת על הקוריאני הממוצע, ועל התגובה שלו לסיפור הזה, שהוא כנראה למד בבית הספר, וינק בבית, אל מול התגובה שלי לסרט הזה, שנקייה מכל סנטימנט, ובכל זאת, זה עדיין סרט סוחף ומרשים מאוד.
כבר ראיתי בעבר ומאוד אהבתי סרט קודם של הבמאי הזה, האן מין-קים. זה היה "מלחמת החיצים". וכל מה שכתבתי שם נכון גם לכאן, והרבה יותר מכך. "האדמירל: זרמים גועשים" הוא סרט שיורה בתותחים גדולים וכבדים מאוד, תרתי משמע. הבמאי הזה עובד בצורה מדהימה עם עריכה, צילום, ומוסיקה. אמנם צריך קצת סבלנות בהתחלה, כי ההכנות לקרב הגדול שמהווה את מרכז הסרט לוקחות בערך חצי שעה, אבל מרגע שהקרב מתחיל, הו, איזה קולנוע מפואר.
ולא, אני לא מתלהב רק מהבימוי הפנומנלי של סצינות האקשן. מצטרפת לכך דרמה אדירה, באדיבות ה להמשיך לקרוא ←
ולא, אני לא מתלהב רק מהבימוי הפנומנלי של סצינות האקשן. מצטרפת לכך דרמה אדירה, באדיבות ה להמשיך לקרוא 
איתן 