ב-2010 היה סרט מארגנטינה שנקרא "הסוד שבעיניים". סרט לא רע, עם סצינה מדהימה ונפלאה במגרש כדורגל (מרדף ארוך ומותח בשוט אחד). הסרט זכה באוסקר בקטגוריית הסרט בשפה זרה (ניצח את "עג'מי". הסרט הישראלי יותר טוב).
כדרכה של הוליווד, מישהו החליט לעשות רימייק לסרט. שלא כדרכה של הוליווד, ההחלטה הזו לא נקברה, והגיעה למימוש ואפילו למסכים שלנו.
כדרכה של הוליווד, גרסת הכיסוי הרבה פחות טובה.
——–
אבל אולי זה לא פייר. אולי צריך לעשות לסרט הנחה, כי הוא צריך לעמוד בפני עצמו, ולא להישפט אל מול המקור.
ואולי לא. זאת אומרת, אני אתחיל מהשוואה למקור, אבל מתוך רצון להוכיח נקודה.
סצינת מגרש הכדורגל. גם כאן היא נמצאת. האם היא מרהיבה כמו הסצינה במקור? פחחחח…ממש לא. היא לא בשוט אחד, והיא לא משתמשת בשום אמצעי קולנועי מרהיב אחר. היא סטנדרטית. כמו כל הסרט.
וזה קצת מצחיק בהתחשב בכך שבמהלך הסרט נאמרת המילה "תשוקה" מספר פעמים, כסוג של שיעור לחיים: התשוקה תמיד תנצח. כי סצינת הכדורגל כאן, כמו במקור, היא כמו אבן בוחן לסרט כולו. כשלמדתי קולנוע, אולי השיעור החשוב ביותר שלמדתי מסתכם במילה אחת: "למה?". אהבתי סרט? למה? לא אהבתי סרט אחר? למה? מה יש בו, בסרט הזה, שלחץ לי על כפתורים?
ומתוך אותה שאלה, אני רוצה לשאול את יוצרי הגרסה האמריקאית החדשה: למה? מה הסיבה שגרמה לכם להשקיע המון זמן וכסף וכשרון ומשאבים (חומריים ונפשיים) ביצירה של גרסת כיסוי לסרט הארגנטינאי ההוא? מה הגרעין שהיה בסרט ההוא שגרם לכם לחשוב: אני רוצה להתמודד עם החומר הדרמטי הזה בעצמי? מה הפרשנות שלכם שהרגשתם שהיתה חסרה במקור, והייתם פשוט חייבים לאנגלז ולהפוך לאמריקאי?
אני באמת שואל. כי אחרי צפייה בגרסה האמריקאית אני לא מבין. כמו אותה סצינת מגרש כדורגל, ש להמשיך לקרוא ←
אני באמת שואל. כי אחרי צפייה בגרסה האמריקאית אני לא מבין. כמו אותה סצינת מגרש כדורגל, ש להמשיך לקרוא 
איתן 