סרטו הקודם של גיתאי, "צילי", כל כך הגדיש את הסאה, עד שכמה מבקרים שאיתם דיברתי אמרו לי: לא עוד. אני לא נכנס יותר לסרטים של גיתאי בחיים.
העובדה שהסרט הזה מספר על יצחק רבין, והוא בוים ויוצא להקרנות מסחריות בדיוק כאשר אנו מציינים 20 שנה לרצח ההוא גרמה לי לחשוש מאופורטוניזם. מרצון לרכב על גל הרעש התקשורתי שבודאי יהיה עם הגיע התאריך הזה.
אה, כן. וגם שמעתי שהסרט הזה ארוך מאוד (שעתיים וחצי), ורק המחשבה על סרט ארוך של עמוס גיתאי יש בה כדי לגרום לי לרצות לראות סרט אקשן הוליוודי אידיוטי, ולא את זה.
ובכלל, מה כבר יש לחדש שעוד לא שמענו וראינו על אותו יום נורא, ה-4 בנובמבר 1995?
——–
ומצד שני, התחילו להגיע ביקורות על הסרט הזה מחו"ל. והוייב היה חיובי ביותר. אמנם גיתאי תמיד הוערך בחו"ל הרבה יותר מאשר בישראל, אבל ההרגשה היתה שהפעם גיתאי התעלה על עצמו. הפעם הוא עשה סרט ראוי.
—————
לא. גיתאי הוא גיתאי. "רבין יום אחרון" אינו שונה משאר הסרטים בפילמוגרפיה שלו. הסרט הזה מציג, שוב, במאי רשלני, חסר יכולת לביים סצינות אמינות ומרגשות, חסר יכולת לשלוט במתרחש בפריים, ובגלל הנושא, יש בסרט הזה גם משהו חמור יותר.
גיתאי הוא קודם כל במאי להמשיך לקרוא 
איתן 