אפשר לצחוק וללגלג, כי הרי הקולנוע הקרואטי הוא לא מהמובילים בעולם, אבל מסתבר שיש לקרואטים דווקא קולנוע לא רע בכלל. ובשקט בשקט, גם הם מקבלים חשיפה בינלאומית בפסטיבלים ברחבי העולם, ואפילו בחשובים שביניהם. למשל, הסרט שהוקרן הערב בתל אביב, "אלו הם החוקים", זכה בלא מעט פרסים, כולל בפסטיבל ונציה בשנה שעברה. אז זה דווקא די מעניין להסתכל לפעמים אל עבר מזרח אירופה, אל קרואטיה.
והאמת היא ש"אלו הם החוקים" הוא סרט מתסכל למדי. מעורר מחשבה, מרתק, אבל אני לא בטוח מה הוא רוצה להגיד בסופו של דבר. הוא קצר (כשעה ורבע), וקורים בו הרבה דברים, אבל הוא מצליח לגרום להצטברות של כעס ורצון לצעוק. לפרוק זעם. כנגד האלימות של הנוער, כנגד חוסר האכפתיות שלהם, כנגד המערכת, וגם כנגד הבמאי והסגנון הכאילו פלגמטי שלו.
אבל סרט שמצליח לעשות את זה, כנראה שיש בו משהו.
כי בגדול, "אלו הם החוקים" הוא סרט של פרוצדורות. קח מספר. תחכה לתור שלך. תמלא טופס. תשאיר מספר טלפון, נחזור אליך. כל דבר בחיים שלנו עובר דרך פרוצדורה: דיווח ב להמשיך לקרוא ←
כי בגדול, "אלו הם החוקים" הוא סרט של פרוצדורות. קח מספר. תחכה לתור שלך. תמלא טופס. תשאיר מספר טלפון, נחזור אליך. כל דבר בחיים שלנו עובר דרך פרוצדורה: דיווח ב להמשיך לקרוא 
איתן 