מסייה שוקולד: הביקורת

(שם הסרט במקור: Chocolat)

באתי להקרנה של "מסייה שוקולד" מאוד פסימי. הסרט הבטיח להיות סיפור הצלחה של בחור שחור בעולם לבן, אבל בתנאים של לבנים. משהו שגורם אי נוחות, כי הוא מרצה בורגנים, אבל לא באמת מנצח את הגזענות. והשייכות של הסיפור הזה מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 לכאן והעכשיו של המאה ה-21 נראתה לי תלושה ולא ממש שייכת.

טעיתי.

זה לא ש"מסייה שוקולד" הוא הסרט הכי טוב שיש, אבל הוא בהחלט מפתיע לטובה.

קודם כל, לא מדובר בקומדיה קלילה שתלטף את האגו הבורגני. מדובר בדרמה עשויה היטב.

chocolatלא מדובר בסיפור הצלחה של שחור בעולם לבן, אלא במסעו של השחור לשחרר את עצמו. בעולם לבן. "מסייה שוקולד" הופך בהדרגה לסיפור אמנציפציה. אז כן, בהתחלה זה הלבן שנותן לו את ההזדמנות. אח"כ יש את הלבן שגוער בשחור – זכור את מקומך! כי ההצלחה של השחור היא בהסכמתו להיות הסרמטוט של הלבן. אומרים לו שההצלחה היא פרי עבודה משותפת, אבל רק אם השחור מסכים לחטוף סטירות ומכות בישבן על בסיס יומיומי מהלבן. ולצחוק על זה.

בשלב מסוים (ובאופן מדויק יותר – בקטע הקצר שמתרחש בכלא) השחור מתחיל להבין. לקלוט ש להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת