איזה מין סרט משונה, הסרט הזה. לא הבנתי אותו. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
אז כנראה שיש יוצר צרפתי אחד ממוצא פרסי. קוראים לו קיירון (שם שהוא מצא/ המציא לעצמו). כנראה שהוא רצה לעשות סרט על המשפחה שלו. כנראה שהוא מאוד מכבד את אבא ואמא, וכנראה שהוא רצה להעלות על נס את כל התלאות של אבא ואמא (אבל בעיקר אבא) לפני שהם הגרו לצרפת, וגם אחרי. וכנראה שאני לא הבנתי מה הוא בדיוק רצה לעשות.
כי יש בסרט הזה כל כך הרבה רגעים מלודרמטים, שכתובים עם כוונה טהורה, ומשוחקים בצורה אינטנסיבית, עד שהסרט הזה היה יכול להיות דרמה סוחטת וסוחפת. אבל הבמאי החליט שהוא לא רוצה ללחוץ על בלוטת הדמעות. הוא רוצה לגרום לנו לאהוב את הוריו, אז הוא שובר לכיוון ההומוריסטי. הבעיה היא שאת הרגעים הדרמטים הוא מעביר בעזרת נגינת פסנתר קלילה, והרגעים הקומיים מסתכמים בבדיחות קרש עבשות כך שהדרמה לא עובדת בכלל, והקומדיה די מביכה.
ובכלל, לא הבנתי למה הסרט הזה לא להמשיך לקרוא 
איתן 