פוסט קצר על חטיבת הביניים השנים הגרועות של חיי

(שם הסרט במקור: Middle School The Worst Years of my Life)

אין לי הרבה מה לומר על הסרט הזה, אז כמה נקודות בקצרה:

1. הסיבה היחידה שהלכתי לראות את הסרט הזה היא שהיה לי יום חופשי, והיו לי כמה שעות להרוג (וקיבלתי הזמנה. לא הייתי משלם כסף על כרטיס לראות את הסרט הזה). וכקוטן הציפיות כך גם קוטן האכזבה.

2. כי לא נעים לרדת על הסרט הזה. הלב שלו במקום הנכון. יש לו אפילו כמה דברים לא רעים. אבל אין לו תסריט.

3. כלומר, יש בו סימון של נקודות. הדמות הראשית עושה ככה וככה, והיא צריכה להגיע מכאן לשם, אבל הכל קצר כל כך, בלי להתעכב על שום מרכיב עלילתי, בלי פיתוח דמויות או סיטואציות.

4. לפחות האנימציה יפה. קטעי האנימציה (הארוכים למדי) מכניסים הרבה קצב והתלהבות ברגעים הנחוצים.

5. אבל הם לא מכסים על העוני שבבניית הדמויות או פיתוח העלילה, כך שההתלהבות קצת מזויפת.

6. אחרי שני שליש סרט יש טוויסט קטן בסיפור, והוא היה יכול להיות יפה ומרגש אם עד כאן היינו למדים משהו על עברו של הגיבור. שומעים קצת סיפורים על מה שקרה לפני שהסרט התחיל. משהו שיפתח לנו את הלב ברגע הנכון. אבל אין.

7. אז למרות שהכימיה בין שני הנערים האלו חביבה, כל שאר מערכות היחסים מחופפות (וזה אנדרסטיימנט. הן לא קיימות בכלל. למשל: למה האמא נמצאת בכלל עם הגבר הזה? איך היא לא רואה עד כמה הוא אגואיסטי? ולמה המנהל הוא כזה רשע? ועוד כהנה וכהנה תהיות).

8. אני מניח שהמטרה של הסיפור היתה להראות את הצורך בפעולה אקטיבית כנגד בריונים אלימים (ילדי רוחב זבי חוטם, כמו גם אנשים שיכורי כוח במסדרונות השלטון. מי אמר ראש הממשלה?). פעילות מחתרתית, מלווה בחשיבה מקורית. אבל הבריון שמפריע לגיבור, אין לו ממש סיפור. הוא סתם ילד רע. והאבא החורג הוא סתם ילד רע. והמנהל הוא סתם ילד רע. אמרתי: אין לסרט הזה ממש תסריט. אז גם המסר של הסרט מתאייד.

9. דבר אחרון: לורן גרהאם. אוי, כמה שהיא מתבזבזת. אז מתי מגיעה העונה החדשה של "בנות גילמור"?

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il