התפרסמו המועמדויות לפרסי האקדמיה לקולנוע של דרום קוריאה. אתם יודעים, המדינה הזו שמביאה כל שנה לפחות שניים-שלושה סרטים יוצאי דופן, מצוינים, שעושים רעש גם בעולם הגדול. והפתעה: שני סרטים שקיבלו הרבה פרסום ברחבי העולם, סרטים שמוערכים ע"י הביקורת העולמית, ואחד מהם אפילו להיט ענק בינלאומי, שניהם לא מועמדים אפילו לפרס אחד בקוריאה. "המשרתת" של פארק צ'אן ווק, סרט שאני קורא מבקרים אמריקאים שמנסים לדחוף אותו למועמדות לאוסקר לתלבושות ולעיצוב אמנותי (ומגיע לו. וזה לא בלתי-אפשרי בעיניי), ו"רכבת לבוסאן", סרט הזומבים הנהדר ששבר קופות בכל מקום בו הוצג (ואפילו אני הלכתי לראות אותו. ואהבתי. מאוד) – שני הסרטים האלו לא קיבלו אפילו מועמדות אחת מהאקדמיה הקוריאנית. מסתבר שהם אפילו לא הגישו את המועמדות שלהם לשיקול האקדמיה. ואחרי שבשנה שעברה הטקס היה פארסה מתמשכת, השנה הטקס נדחה בחודש (עבר מנובמבר לדצמבר), אבל נדמה שהצרות לא מפסיקות לפקוד את האקדמיה הקוריאנית, ושכל תהליך בחירת המועמדים והזוכים נמצא תחת ביקורת, שכן כבר עכשיו מודיעים שחקנים מובילים שכנראה גם השנה הם לא יכבדו את הטקס בנוכחותם. אז אני לא ממש מבין מה קורה שם, בדרום-קוריאה, אבל בכל זאת, טקסי אקדמיה לאומיים הם חלון ראווה לקולנוע של כל מדינה ומדינה, ואני אוהב קולנוע עולמי בכלל וקוריאני בפרט, אז הנה דיווח קצר על הסרטים הקוריאנים שכן נחשבים למובילים ב-2016 על פי האקדמיה הלאומית לקולנוע שם, בדרום-קוריאה:
היללה (The Wailing) – נא הונג ג'ין
לפני כמה שנים ראיתי בפסטיבל חיפה סרט אקשן סוחף. כזה שגורם לך להמשיך לקרוא ←
לפני כמה שנים ראיתי בפסטיבל חיפה סרט אקשן סוחף. כזה שגורם לך להמשיך לקרוא 
איתן 