פרסי גויה 2017: המועמדויות

אתמול התפרסמה בספרד רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה הספרדית לקולנוע, הגויה. אז השאלה הראשונה שעניינה אותי היא: כמה מועמדויות קיבל אלמודובר. והתשובה היא: לא מעט, אבל לא מספיק.

"חולייטה" (Julieta), אחד הסרטים הכי יפים שראיתי השנה, ונציג ספרד לאוסקר, במהלך ששבר סוג של ברוגז רב שנים בין האקדמיה הספרדית לבמאי הותיק הזה, מועמד ל-7 פרסי גויה, אבל נדמה לי שהם נתנו לו את המועמדויות הצפויות, והחסירו הרבה אחרות, כי הם לא באמת מאמינים בסרט הזה, ולא באמת מחזיקים ממנו פייבוריט לזכות. כי, הרי, בכל הסרטים של אלמודובר, גם בפחות טובים שבהם, הויזאוליה והצבעוניות הם מהמרהיבים שיש בעולם הקולנוע בכלל. אבל "חולייטה", סרט שהוא זיקוקי די-נור לעין מהבחינה הזו, בכלל לא מועמד לפרס הצילום, וגם לא לעיצוב האמנותי. השחקניות אצל אלמודובר תמיד מצוינות, וכאן יש רק מועמדות אחת למשחק. 7 מועמדויות ל"חולייטה", אחת לשחקנית הראשית (המצוינת, שביקרה השנה גם בפסטיבל ירושלים) אמה סוארז, ועוד 6: לפרס הסרט הטוב ביותר, הבימוי (אלמודובר), התסריט המעובד (אלמודובר), מוסיקה (אלברטו איגלסיאס, הקבוע של אלמודובר, שתמיד מועמד על המוסיקה שהוא כותב לסרטים שלו. ובצדק), איפור, ואפקטים. וזהו.

עוד סרט ספרדי שעבר השנה לרגע קט על המסכים בישראל הוא "עץ הזית" (El Olivo). סרט בינוני פלוס כזה, חביב, אבל לא באמת משאיר סימן. האקדמיה הספרדית העניקה לו 4 מועמדויות לגויה: לתסריט המקורי (פול לאברטי, הקבוע של קן לואץ', ובן זוגה של הבמאית, איסיאר בויאן), מוסיקה, שחקן משנה, ושחקנית-תגלית (אנה קסטיו, שהיא באמת הדבר הכי טוב בסרט הזה).

אז אחרי שכיסינו את הסרטים שאנחנו כבר מכירים, בואו נדבר על הסרטים שבאמת יש להם סיכוי לזכות, סרטים שהאקדמיה הספרדית אוהבת יותר:

ביקור המפלצת (A Monster Calls) – חואן אנטוניו באיונה

הסרט היה אמור כבר להיות מופץ בישראל, אבל הוא כרגע נגנז, ותאריך ההפצה שלו, אם בכלל, לא ידוע. השם העברי שלו, אגב, הוא "שבע דקות אחרי חצות" (כשם הספר שעליו הסרט מבוסס). הטריילר שלו מרשים, ובכלל, מדובר בסרט שהוא יותר רגשי ומופנם, ופחות תצוגת תכלית של בימוי, לכאורה, כל מה שאני מחפש בסרט קולנוע: דמיון ויזואלי ולב. יש רק בעיה אחת: את הסרט ביים