אתמול הסתיים השלב הראשון של הקרנות האקדמיה לשנה זו. ואנחנו בבעיה.
בחודש וחצי האחרונים צפיתי בכל 21 הסרטים העלילתיים בתחרות (25 סרטים עמדו על קו הזינוק. 4 פרשו בדרך). רק שניים הופצו לפני כן לקהל הקחב, ועוד 4 הוקרנו בפסטיבלים בארץ ובעולם. הרוב המוחלט של הסרטים בתחרות הם אלמוניים. וכך ראיתי סרט אחר סרט, מחפש את הניצוץ, את הסרט שידהים אותי. ואין.
צריך לומר מהתחלה: "האופה מברלין", הסרט היפהפה שכבר הופץ, וזכה באהבת המבקרים והקהל, הסרט הזה הוא ברמה אחת לפחות מעל כולם. השאלה היא האם לחברי האקדמיה יהיה האומץ לעשות את הדבר הנכון, והוא לתת את הפרס לסרט היפה ביותר של השנה, או ששיקולים זרים יכנסו למיקס. שיקולים כמו איזה סרט יכול לייצג את ישראל באוסקר (את "האופה מברלין" ראיתי פעמיים. ההתרשמות שלי היתה שיש הרבה אנגלית בסרט, והוא לא כשיר להיות נציג ישראל לאוסקר הזר. אנשי "האופה מברלין" הזדרזו לעדכן בשבוע שעבר את כל מי שצריך שהם עשו ספירת מילים, ואחוז האנגלית בסרט הוא פחות משליש. מצד שני, כבר שמעתי מישהו שאמר לי שבאקדמיה האמריקאית לא סופרים מילים אלא זמנים. לפי סטופר. אותי זה בעיקר הצחיק, כי כל זה היה מיותר אם הבחירה היתה מראש בסרט הטוב ביותר, ולא בסרט שמתאים אולי, במקרה, בטעות, לאוסקר), או איזה סרט פרס האופיר יכול לקדם מסחרית בקופות ("האופה מברלין" כבר עשה סיבוב מסחרי יפה בארץ, ובערך 130 אלף ישראלים כבר ראו אותו. חברי האקדמיה הישראלית אוהבים לרשום לזכותם קידום סרטים באמצעות פרס האקדמיה).
ומצד שני, זה לא שהקולנוע הישראלי ייצר רק סרטים רעים השנה. אולי פשוט התפנקנו מדי, וזכינו ללא מעט סרטים מופלאים בעשור האחרון, סרטים אדירים בקנה מידה עולמי (אין לנו השנה "גט", או "עג'מי", וגם לא "פוקסטרוט", שבחלקו לפחות השפיע עלי ממש פיסית). השנה יש לא מעט סרטים יפים, חביבים, נחמדים, לא רעים, אבל גם סרטים שרחוקים מאוד מהיצירות שהדהימו אותי בשנים שעברו.
מכיוון שכמעט כל הסרטים לא נחשפו לקהל הרחב, וראיתי אותם רק בהקרנות סגורות, אני די מנוע מלכתוב עליהם, ומצד שני, אני כן רוצה לנסות לנסח התרשמות מהקרנות האקדמיה, לנסות להכיר את הסרטים למי שמתעניין ומגיע לבלוג הקטן שלי לקולנוע, אז אני כן אשחק במשחק הרגיל שלי של "אם הייתי חבר אקדמיה הייתי בוחר ב…", אבל לפני כן, אני אכתוב מילים בודדות על כל סרט בתחרות, כדי לתת מושג קלוש על מה שיש לנו השנה בקולנוע הישראלי. אלו הם 21 הסרטים שבתחרות, על קצה-קצהו של המזלג:
האופה מברלין – סרט יפהפה ומאוד מרגש. כבר הוקרן מסחרית. כאן כתבתי עליו.
מונטנה – סרט יפה. כבר הוקרן מסחרית. כאן כתבתי עליו.
המלחינה – סרט איום
ליידי טיטי – סרט נורא
הסוסיתא של הרצל – כשלימור לבנת היתה שרת התרבות, היא ניסתה לקדם יצירת סרטים ציוניים. והנה באה מירי רגב ומשלימה את מה שלבנת התחילה. כשרגב תשתלט סופית על התרבות במדינת ישראל, כל הסרטים יראו ככה. לא טוב.
ליצנים בצללים – מיצג אמנותי, אקספרימנט – היצירה הזו היא כל מיני דברים, אבל היא לא סרט.
סדקים – זה לא סרט. זה טיוטה לסרט. סינופסיס. הצעת עבודה. זה היה צריך לעבור פיתוח משמעותי לפני שהתחיל את שלב הצילומים. לדרמה על נושא הטרדה מינית מגיע טיפול הרבה יותר רציני. הלאה.
קריאה לחלומות – אקספרימנט קולנועי עם רעיון מעניין, אבל עם ביצוע לא מוצלח.
מראות שבורות – נסיון מכובד לדבר על חינוך קשוח. נסיון מכובד, אבל לא מוצלח.
עץ תאנה – מבחינת פרודקשן ווליו – סרט מאוד מרשים. תסריטאית, מבחינת פיתוח נראטיב ודמויות – הסרט מאוד לוקה בחסר.
פרא אציל – אני מאוד אוהב את העבודה של מרקו כרמל ("אחותי היפה", "כמעט מפורסמת", סדרת הטלויזיה "הרמון"). כאן כרמל לא מצליח לסחוף אותי. סרט מפוספס.
הד – עמיקם קובנר עמד לפני כמה שנים מאחורי הסרט הבינוני "עיר מקלט". "הד" הוא שיפור ניכר, ועדיין גם כאן יש חסרונות בולטים למדי.
עירום – הסרט שהוציא אותי הכי לא החלטי. מצד אחד זה סרט מאוד מבולגן ובעייתי. מצד שני, בכל זאת יש לו אפקט מצטבר שנשאר אחרי הצפיה.
התשיעית של אסי – סרט מאוד מצחיק ומבדר, אבל גם כזה שמכוון בעיקר לאנשי התעשיה ולברנז'ה. כל השאר, אני חושש, ישארו מחוץ לחגיגה. וגם מתוך הקבר, אסי דיין ז"ל מצליח להוציא מעצמו הופעה נהדרת.
אין בתולות בקריות – סרט חמוד, חביב, אבל בוסרי. מהסרטים הישראלים הבודדים עם נוכחות בפסטיבלים בינלאומיים השנה. ג'וי ריגר זכתה בפרס השחקנית בטרייבקה על משחקה בסרט זה. בצדק. גם יבגניה דודינה מצוינת.
הנשף – סרט יפה, מרשים, ועם זאת הרבה פחות טוב מסרטם הקודם של שרון מימון וטל גרניט, "מיתה טובה". כמו כן, הצמד מימון את גרניט אמנם לא אשמים, אבל אחרי שראיתי את "אשה פנטסטית" פעמיים ומאוד אהבתי אותו, "הנשף" נדמה כמו חיקוי חיוור של זוכה האוסקר הצ'יליאני הנפלא לטעמי.
כאן ועכשיו – רומן שומונוב עושה סוג של הרחבה של הסרט הדוקומנטרי הנהדר "החולמים מבבילון" של עצמו מלפני כמה שנים. הטרנספורמציה לפורמט עלילתי מרשימה למדי, ועדיין הדוקו היה יותר טוב.
אנתרקס – ההפתעה הכי גדולה שהיתה לי השנה בהקרנות האקדמיה. סרט שהוקרן בפסטיבל אוטופיה בשנה שעברה, מוקיומנטרי שהסטילס מתוכו גרם לי לחשוב שמדובר בסרט אימה שהוא לא הסוגה המועדפת עלי – הסרט הזה התגלה כסרט מאוד מבדר, מותח, וחכם (וכזה שכנראה יעצבן את מירי רגב, אם מישהי מהעוזרות שלה תראה אותו. לא רגב בעצמה. מה פתאום).
ילדי הסתיו – גם הסרט הזה הוקרן בפסטיבל אוטופיה. אותו לא אהבתי.
שרוכים – ההפתעה היפה השניה שהיתה לי השנה. על פניו היה צריך להיות כאן סרט מלא יגון שדופק בראש עם פטישים כבדים של עצב. אז אמנם לא מדובר כאן בקומדיה, אבל ינקול גולדווסר הותיק עושה כאן עבודה יפהפיה וחמה, ויוצר סרט נעים ואנושי. ודב'לה גליקמן מצוין.
פרה אדומה – שני סיפורים יש לסרט הזה – סיפור אהבה יפה ומאוד מרגש (ומאוד חושני), וסיפור על קיצוניות ימנית-דתית. סיפור האהבה קנה אותי מאוד. החלק השני עשוי פחות טוב לטעמי (אבל גל תורן נהדר). כבר הוקרן בברלין, וכנראה יסתובב בעוד פסטיבלים בעולם.
ועכשיו הגיע זמן המשחק ב"אם הייתי חבר אקדמיה הייתי בוחר ב…". כל מה שיהיה רשום להלן הוא לטעמי הפרטי בלבד, ואינו מחייב אדם, ועם זאת, אני מסוקרן לדעת עד כמה אני מסונכרן עם טעם האקדמיה בכלל, עם המגבלות של התקנון הבעייתי של התחרות.
זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):
1. אנתרקס
2. האופה מברלין
3. כאן ועכשיו
4. פרה אדומה
5. שרוכים
זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הבימוי הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):
1. אופיר ראול גרייצר – האופה מברלין
2. ינקול גולדווסר – שרוכים
3. ציביה ברקאי יעקב – פרה אדומה
4. רומן שומונוב – כאן ועכשיו
5. שי שרף – אנתרקס
זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס השחקן הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):
1. אודי פרסי – אנתרקס
2. בר גוטפריד – עירום
3. גל תורן – פרה אדומה
4. ולאד דובינסקי – כאן ועכשיו
5. יורם טולדנו – הד
זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס השחקנית הטובה ביותר (לפי סדר הא-ב):
1. אביגיל קובארי – פרה אדומה
2. ג'וי ריגר – אין בתולות בקריות
3. נעה בירון – מונטנה
4. סתיו שטרסקו – הנשף
5. שרה אדלר – האופה מברלין
זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):
1. דב גליקמן – שרוכים
2. זורה קרטולישבילי – כאן ועכשיו
3. מיכאל אלוני – אין בתולות בקריות
4. מיכה סלקטר – הנשף
5. רוי מילר – האופה מברלין
זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר (לפי סדר הא-ב):
1. יבגניה דודינה – אין בתולות בקריות
2. יפית אסולין – שרוכים
3. מישל ואינברג – כאן ועכשיו
4. נטע שפיגלמן – מונטנה
5. נצנת מקונן – הנשף
זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הצילום הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):
1. בועז יהונתן יעקב – פרה אדומה
2. דניאל מילר – הד
3. דניאל מילר – עץ תאנה
4. זיו ברקוביץ' – כאן ועכשיו
5. עמרי אלוני – האופה מברלין
זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הליהוק הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):
1. גל גונן – כאן ועכשיו
2. דידי לובצקי – אנתרקס
3. הדס סדן – פרה אדומה
4. הילה יובל – הנשף
5. עמי ליבנה – האופה מברלין
זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס העיצוב האמנותי הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):
1. אהוד גוטרמן – פרה אדומה
2. ג'ון יהונתן יעקב – הד
3. דני אבשלום – עץ תאנה
4. דניאל קוסו ויעל ביבלניק – האופה מברלין
5. ניצה רוזנטליס לביא – פרא אציל
זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס התסריט הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):
1. אלכסנדר פלבניק ורומן שומונוב – כאן ועכשיו
2. חיים מרין – שרוכים
3. יעל אורון – אנתרקס
4. לימור שמילה – מונטנה
5. קרן בן רפאל ואליז בנרובי – אין בתולות בקריות
זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס העריכה הטובה ביותר (לפי סדר הא-ב)
1. אייל סיבי – אנתרקס
2. איתמר גולדווסר -שרוכים
3. דניאל אביצור – אין בתולות בקריות
4. חיים טבקמן – פרה אדומה
5. חיים טבקמן ומאור קשת – כאן ועכשיו
וכך אני, באקדמיית הצללים שלי, נותן 9 מועמדויות ל"כאן ועכשיו", 8 ל"פרה אדומה", 7 ל"אופה מברלין" (הייתי נותן ל"אופה" יותר, אבל דומיניק שרפנטייה שכתב את המוסיקה היפהפיה של הסרט, וטים קלקהוף המצוין בתפקיד הראשי – לא מחזיקים באזרחות ישראלית, ולא יכולים להיות מועמדים לפי התקנון של האקדמיה. חבל, מגיעה להם הכרה על העבודה היפה שלהם), 6 מועמדויות ל"שרוכים" ו-6 גם ל"אנתרקס", 5 ל"אין בתולות בקריות" ו-4 ל"נשף".
לא מצאתי באמת הרבה מוסיקה טובה השנה כדי להכין רשימת חמישיה, ובאיפור ובעיצוב תלבושות אני מבין פחות. עם זאת אני מאמין שהרשימה הזאת מסכמת פחות או יותר את מה שאהבתי בקולנוע הישראלי השנה. עכשיו תור חברי האקדמיה לחשוב ולארגן לעצמם את רשימת המועדפים שלהם. בין ה-13 ל-17 ליוני הם יכולים להתחיל לבחור. אני מעריך שרשימת המועמדויות של האקדמיה האמיתית תתפרסם לא הרבה אח"כ. לסרטים שיעלו לשלב הבא יש עוד הרבה דרך, כך קובע התקנון המסובך השנה. הם צריכים להספיק הרבה לפני הטקס, שיתקיים השנה ב-6 בספטמבר.
איתן 
פינגבק: [TEST SITE] עין הדג | המועמדים לפרסי אופיר 2018