ביום שלישי שעבר, במקביל לפסטיבל דוקאביב, התקיים בבית ציוני אמריקה, במרחק הליכה קצרה ממרכז הפסטיבל, אירוע הפיצ'ינג של קו פרו. לאחר שנתיים שהאירוע הזה התקיים בזום בלבד, חזרו כמה וכמה מפיקים ומשקיעים מחו"ל לבקר בארץ, ומולם עלו במאים ומפיקים ישראלים הנמצאים בשלבים שונים של פיתוח פרויקטים דוקומנטריים ישראלים חדשים במטרה לגייס כסף כדי לסיים את הפרויקט.
האירוע בשבוע שעבר היה ה-24 במספר. במשך השנים הוא עבר גלגולים שונים, אבל אני משתדל בכל שנה, ומתי שרק אפשר, לבוא ולהקשיב לעתיד של הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי. הרבה פעמים אני פוגש את הפרויקטים האלו לאחר שהם מסתיימים בשנים שלאחר מכן בדוק אביב. כמה מהפרויקטים שהופקו במהלך השנים בעזרת קו פרו הגיעו רחוק מאוד, אפילו עד האוסקר ("5 מצלמות שבורות", למשל).
פאט פרנס, המנחה הקבוע, שהלך עם קו פרו במשך שנים, לא הגיע הפעם. את מקומו מילאה מרחה דה קונינג, מפיקה מהולנד. הסגנון שלה שונה מאוד מהנימוס המקצועי והנעים של פרנס. קונינג הכניסה הרבה אנרגיה לאירוע, הרבה הומור, ועדיין היא שמרה על מקצועיות וענייניות. הבמה של האולם בבית ציוני אמריקה קטנה מלהכיל את כל האורחים שבאו מחו"ל, אז המשקיעים הפוטנציאלים ישבו בשורה הראשונה של האולם, כאשר שלושה מהם עלו לבמה כל פעם כדי להגיב לפרויקטים שהוצגו בפניהם.
13 סרטים בהתהוות הוצגו בפורום השנה. צריך לומר שפיצ'ינג דוקומנטרי הרבה יותר מסקרן מפיצ'ינג של סרטים עלילתיים מכיוון שצילומים של פרויקט דוקומנטרי נמשכים, בדרך כלל, על פני תקופה הרבה יותר ארוכה מאשר צילומים של פרויקט עלילתי, כך שכמעט תמיד למציגים כבר יש חומר מצולם להראות, ולתת טעימה ממה שיהיה הסרט הגמור. מבין 13 הפרויקטים שהוצגו באירוע הפיצ'ינג, בחרתי לסקור את ארבעת הסרטים בהתהוות שנדמים לי הכי מסקרנים, אלו שאני אחפש בדוקאביב בשנה הבאה:
שלושתנו – הניה ברודבקר
צוות ההפקה של הניה ברודבקר (באמצע, בשמלה הכחולה) על הבמה
איתן 