כמה חבל. "שלום ולא להתראות", הזוכה הגדול של פרסי הסזאר של האקדמיה הצרפתית בשנה שעברה, הוא אכן סרט מרשים מאוד, ואפילו יש בו לא מעט רגש, והרבה כוונה וחומר לסרט סוחף, אבל העבודה הכול כך מאומצת של הבימוי, הדאגה הכול כך מטורפת לאספקט הוויזואלי, מאפילה בהרבה רגעים על הרגש, לוקחת הרבה מאוד מתשומת הלב, וכך הסרט הוא אכן ממתק לעין, אבל פספוס ללב.
כי ל"שלום ולא להתראות" יש תסריט מבריק לטעמי. תסריט שקורא לרדוף אחרי האהבה גם, ואולי בעיקר, כשאת/ה נמצא/ת במצבים קשים. להעז ולאהוב גם בעולם קשוח. וכך התסריט מאפשר לגיבורת הסרט לעשות מעשה אוהב אחרון בחייה בעזרת אקט משעשע למדי אבל גם מלא לב, וגם הגבר שבמרכז הסיפור, גם הוא מקבל הזדמנות לאהבה, רגע אחד לפני הסוף.בנוסף, וזה כבר כמעט מובן מאליו, וירז'יני אפירה מתגלה שוב כאחת השחקניות הגדולות בדורה. עם כל סרט שאני רואה אותה אני רק מתאהב בה יותר. כאן היא נושמת לתוכה את ה להמשיך לקרוא ←
בנוסף, וזה כבר כמעט מובן מאליו, וירז'יני אפירה מתגלה שוב כאחת השחקניות הגדולות בדורה. עם כל סרט שאני רואה אותה אני רק מתאהב בה יותר. כאן היא נושמת לתוכה את ה להמשיך לקרוא 
איתן 