הכול קשור. חיים ומוות. אכזריות ואהבה. שכר ועונש. החיים הם מעגל. מישהו מת ומישהו חי. בת מכבדת את האב, אוהבת אותו, ואחרים במשפחה עושים מעשים איומים שלא יתוארו.
"טעם התפוחים אדום" הוא כמו מערבון ברמת הגולן. סרט קודר שיש בו אדם שחוזר למקום בו לא היה שנים רבות, יש בו פשע איום, מוות, נקמה – והכל בשקט מאיים.
איהאב טראבייה מחזיק קצב איטי (לרגעים איטי מדי, כמעט מנייריסטי, אפילו), אבל מצליח לקשור את כל קצוות החיים של מספר דמויות בחברה הדרוזית, ולגלגל סיפור מחריד של רוע סתמי, ושל חסד אלוהי.מכרם ח'ורי, בהופעה שומטת לסת ממש, מסתנכרן לחלוטין עם הקצב האיטי של הבמאי. ח'ורי מ להמשיך לקרוא ←
פעם ראיתי את הסרט הקצר שמעיין ריף ביימה. מאוד אהבתי. היו לי ציפיות גבוהות מאוד מהפיצ'ר הראשון שלה. לצערי, מדובר בסרט מאכזב. ולא בגלל שהוא לא טוב, יותר בגלל שהיו לי ציפיות מאוד גבוהות מהסרט הזה, אבל הוא לא עומד בהן, ואפילו רחוק למדי מהמקום שאני חשבתי שהוא יכול להגיע אליו.
גבר אחד מת. שתי נשים מתאבלות עליו – אשתו, והפילגש. האלמנה, כמובן, לא יודעת על הפילגש, אבל בסדרה של מפגשים במהלך השבעה הן מתקרבות.
לי זה נשמע כמו דרמה עמוקה. הסצנה הראשונה של הסרט הזה מתארת קומדיית טעויות. אבל קומדיה של בדיחות קרש. שגם מצולמת בהעמדת מצלמה אחת, וחושפת סרט עני במיוחד.חשבתי: או קיי, הסרט הזה הולך לשלב דרמה עמוקה וקומדיה. זה יכול להיות מעניין. הבעיה היא ש להמשיך לקרוא ←
מכרם ח'ורי, בהופעה שומטת לסת ממש, מסתנכרן לחלוטין עם הקצב האיטי של הבמאי. ח'ורי מ להמשיך לקרוא 
חשבתי: או קיי, הסרט הזה הולך לשלב דרמה עמוקה וקומדיה. זה יכול להיות מעניין. הבעיה היא ש להמשיך לקרוא 
איתן 