בפרויקט הזה נתקלתי לראשונה לפני שנה, כשיוצרת הסרט, הניה ברודבקר, חיפשה מימון להשלמתו. אני זכרתי אותו כפרויקט מבטיח מאוד. הדקות המעטות שראיתי מתוך הסרט הלא גמור מאוד ריגשו אותי (כתבתי על זה כאן).
עכשיו הגיע הסרט הגמור לפסטיבל ירושלים. כמובן שמיד קפצתי על ההזדמנות לראות את הפרויקט המסקרן הזה.
לצערי, "שלושתנו", בסופו של דבר, לא באמת מספק את הסחורה.
כי יש כאן, בעצם, שני סרטים, והם לא באמת מתחברים. אחד מהסרטים האלו אכן מרגש. הוא מדבר על מלחמה סיזיפית, אינסופית, מתסכלת, קשה, לשלב את הבן של הזוג הזה, הבן האוטיסט שלהם, במסגרת חינוך רגילה, ולא כזאת מיוחדת. ההורים מתעקשים שמסגרת חינוך רגיל, עם ליווי צמוד, תשפר את מצבו של הילד, וחינוך מיוחד המותאם, לכאורה, לצרכיו של הילד, רק יבודד את הבן האהוב פנימה יותר ויותר אל תוך העולם שלו. ואכן, המלחמה של ההורים האלו סוחפת. האהבה האינסופית של אימא ואבא לבן האוטיסט שלהם בתנאים מאוד לא פשוטים, שהרי הילד אוטיסט, מה שהופך את הגידול שלו למאתגר יותר, האהבה שלהם בכל רגע באמת עוברת את המסך אל הצופה. והמלחמה האינסופית שלהם באינספור דחיות מתסכלת.הבעיה היא שיש גם סרט שני כאן, והוא הרבה פחות מעניין. יש כאן סרט על ה להמשיך לקרוא ←
זה היה אמור להיות סרט מרתק. סרט שמסתכל על הסכסוך הישראלי-פלסטיני דרך פריזמה מדעית. ניסיון להפוך את האנשים לנתוני מידע, ולהוציא מסקנה שמסתמכת על מחקר, שאולי כן ואולי לא יבין את המשתנים האנושיים בתוך הפוליטיקה הגדולה (של שני הצדדים).
מה שיצא הוא בלגן אחד גדול, ואכזבה עוד יותר גדולה.
שהרי הסיפור הוא: חוקרת בכירה באיזשהו מכון פיתחה אלגוריתם שיכול לחזות פיגועי טרור עוד לפני שהם מתרחשים, ובכך למנוע אותם. אבל כבר הסצנה ראשונה של הסרט היא שחזור של התנקשות בשר בממשלה. האלגוריתם נכשל. אז החוקרת מזמנת אליה את המתנקשת כדי לקיים איתה סדרת ראיונות על מנת שתוכל לגלות את הבאג במערכת.
לפני שנכנסתי להקרנה, מישהו אמר לי: אני חושש שיהיה כאן סרט עם שתי שחקניות בחדר אחד. זה יכול להיות בעייתי קולנועית.
הלוואי שהסרט היה נשאר בחדר האחד הזה.הלוואי ש"העתיד" היה נצמד לסיפור האחד הזה. שהרי יש כאן שתי להמשיך לקרוא ←
הבעיה היא שיש גם סרט שני כאן, והוא הרבה פחות מעניין. יש כאן סרט על ה להמשיך לקרוא 
הלוואי ש"העתיד" היה נצמד לסיפור האחד הזה. שהרי יש כאן שתי להמשיך לקרוא 
איתן 