פסטיבל ירושלים 2023: רק את ואני

(שם הסרט במקור: L'amour et les Forêts)

זה סרט על נושא חשוב. מאוד חשוב. על אלימות במשפחה. סרט על שליטה של גבר באישה. על הדרכים המתוחכמות שבהן נבנית השליטה הזאת. סיפור על הפאסיב-אגרסיב הגברי שמפתה את האישה אל מלכודת השליטה הזאת. ועל האישה שנלכדת והופכת שבר כלי. עד שהיא כבר לא יכולה יותר.

זה סרט מה-זה חשוב. וזה סרט לא טוב.

כי זה לא סרט על אישה ועל גבר. זה סרט על שיטה. סרט דידקטי שמראה את הדרך, אבל לא את האנשים שהולכים בדרך הזאת.כי הסרט מתחיל מהסוף. האישה שמגיעה לספר על מה שעברה. זה די ברור ש

פסטיבל ירושלים 2023: שריף שנטי תיק רצח

אבידע לבני הוא במאי ותיק ומקצוען. יודע את העבודה. הוא גם איש נחמד. יצא לי לפגוש אותו כמה פעמים. תמיד חייכן. מברך אותי לשלום.

את חלק מהסרטים שלו אני אוהב יותר ("חייב לזוז"", "יוסי שריד"), ואת חלקם פחות. לצערי, "שריף שנטי תיק רצח" שייך לעמודת הפחות.

לסרט הזה יש דווקא התחלה מבטיחה. שחזור גילוי הגופה של שנטי והתחלת החקירה. אנו רואים שחזור באנימציה ושומעים המחזה של הסצנה על ידי שחקנים מתוך סרט הקלטה ישן של גלי צה"ל. זה המקום שבו בא הניסיון הקולנועי של לבני לידי ביטוי – הרמה הטכנית גבוהה, הקצב מסקרן, הסיפור מושך אותי פנימה.

אח"כ לבני מתחיל לספר לי על הדמות הזאת של שריף שנטי. תוך רפרוף על חייו אני מבין שיש כאן כמעט חומר נפץ: יש כאן דיון על הבעלות על האדמות במדינה הזאת. הרי כל הסכסוך כאן הוא על מקום לשנינו (יהודים ופלסטינים) תחת השמש הים תיכונית. בעלות על הארץ הזאת, האדמה הזאת. וכאן היה איש שעסק בסחר באדמות. בין יהודים וערבים.

אבל, נדמה לי, שדווקא הנגיעה בנושא הנפיץ הזה הפחידה את לבני. מצד אחד, זה הנושא שהוא רוצה לדבר עליו. אם הוא היה נשאר עם הסיפור של שריף שנטי, הסיפור המלא של שנטי, אולי הייתה מתגבשת כאן אמירה מלאה על המצב הלא פשוט שלנו כאן.אחרי כחצי סרט, כשפתאום עולה אפשרות שהרקע אולי לא היה הסחר באדמות, ואולי זה היה בכלל היה על רקע רומנטי (הייתה אישה שנייה, מסתבר), בדיוק ברגע שחשבתי: וואו, עכשיו מתחיל להיות מעניין באמת – בדיוק אז