פרסי אופיר 2023: סיכום שלב א'

ספוילר: "שבע ברכות" כנראה הולך לנצחרוורס.

לפני כחודש וחצי יצאו לדרך הקרנות האקדמיה לשנה זו. 29 סרטים עמדו על קו הזינוק. אחד פרש מהתחרות בדרך ("כביש הסרגל" של מיה דרייפוס. כנראה עדיין לא גמור, שזה קצת מוזר, כי שמעתי על הסרט הזה כבר לפני שנה וחצי, והזכרתי אותו בפוסט "לקראת 2022 בקולנוע הישראלי"), אז נשארו 28 סרטים. מתוכם רק 6 הופצו בהקרנות מסחריות לקהל הרחב. מה שאומר שרוב הסרטים לא מוכרים לישראלי הממוצע. למרות שאני לא חבר אקדמיה, יש כאלו שמכירים אותי, ומכניסים אותי איתם להקרנות, וכך ראיתי והשלמתי את כל החסר בחודש וחצי האחרונים, אז הנה פירוט קצרצר על כל הסרטים שבתחרות, למי שלא מכיר (שזה, אני מניח, רוב האנשים שבעולם, כולל לא מעט חברי אקדמיה. בכל זאת, לראות 28 סרטים בחודש וחצי, פלוס סרטי דוקו, פלוס סרטים קצרים – זה לא פשוט):

גזוז – ניסיון לעשות גרסת הגיל השלישי ל"לפני הזריחה / שקיעה / חצות". שני אנשים מבוגרים בדייט, הולכים ומדברים. וזהו, פחות או יותר. על הנייר נשמע מקסים. בפועל, ממש לא אהבתי את התוצאה.

קשורים – לא. פשוט לא. אולי בערב שכונתי במתנ"ס מרוחק זה היה עובד. אולי גם זה לא. מה שבטוח – בתחרות האופיר אין ליצירה הזאת מקום.

כולם מחכים רק לי – אקי אבני הוא במאי שחזר עם פרס מפסטיבל קאן. הוא נכנס לחובות, והוא גם מרשת את ביתו במצלמות ויושב בגראז', צופה בלייב בכל מה שקורה במסיבה שהכינו לו לכבוד הזכייה. במקביל הוא מנסה גם לנווט את חייו תחת חובות כספיים. סרט שמנסה ללעוג לכל הפלצנים שעושים סרטים שלא מדברים אל הקהל, אבל הסרט הזה הופך לפלצני בעצמו. הוקרן כבר מסחרית. לא אהבתי.

ולנטינוס – מעין ניסיון לעשות גרסה עילגת בעברית ל"מי מפחד מוירג'יניה וולף". שני זוגות נפגשים במסעדה, והמשחק מתחיל. כבר הופץ לקהל הרחב. לא אהבתי.

בחורים טובים – ההצלחה הגדולה ביותר של הקולנוע הישראלי בשנה שעברה. אני פחות התחברתי. קומדיה רומנטית בעולם החרדי. להרגשתי, רומנטיקה יש, קומדיה פחות. אבל מה חשוב אני. הרבה מאוד אנשים קנו לסרט הזה כרטיסים.

אמריקה – סרטו היפהפה של אופיר ראול גרייצר. הוקרן כבר לקהל הרחב, ולצערי לא זכה להצלחה. מיכאל מושונוב חוזר לארץ אחרי שאבא שלו מת, מחדש קשר עם חבר שלו מהילדות, תאונה מתרחשת, והוא נשאר בינתיים בארץ עד שעניינים יסתדרו. בעיקר עבודת בימוי מפוארת של גרייצר, עם מחשבה מרגשת המחפה על כמה חסרונות. אהבתי.

החבר השמן שלי – סרט מקסים מקסים מקסים. מוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע, ואפילו די בהצלחה. קומדיה רומנטית תל אביבית כיפית. אהבתי.

גרגירי חול – מוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע. סרט יפה ועדין על נער בדימונה שכדי להתמודד עם קשיי החיים מוצא מפלט בכתיבה. שני כהן מפתיעה בתפקיד מרגש.

הענקים של אי הפסחא – דובר קוסשוילי עושה סוג של רימייק ל"עם חוקים", הסרט הקצר שהוא עצמו ביים עוד לפני "חתונה מאוחרת". הוקרן בפסטיבל ירושלים בשבוע שעבר. לא אהבתי.

העתיד – ריימונד אמסלם המציאה אלגוריתם הצופה ומונע פיגועים. סמר קופטי הצליחה לחדור את האלגוריתם הזה ובכל זאת לבצע פיגוע. שתי הנשים נפגשות. אם זה היה כל הסרט כולו, אולי היה על מה לדבר. אבל נועם קפלן מוסיף לכאן עוד כמה וכמה אלמנטים מיותרים. הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים בשבוע שעבר. לא אהבתי.

המשלחת – סיפור על בני נוער במשלחת למחנות ההשמדה בפולין. הוקרן בפסטיבל ירושלים בשבוע שעבר. לא אהבתי.

הפילגש – דאנה איבגי מתאבלת על מותו של הגבר שאהבה. גם אניה בוקשטיין מתאבלת על אותו אדם, מי שהיה הגבר שהיא הייתה נשואה לו. הוקרן בפסטיבל ירושלים בשבוע שעבר. סרט שאכזב אותי.

בתי אהובתי – ששון גבאי נוסע לפריז לבקר חבר שלו (אלברט אילוז) שסבל מהתקף לב ומאושפז בבית חולים. על הדרך הוא גם מבקר את הבת שלו שחיה שם עם בן זוגה בקרבת מקום ומגלה שהנישואין שלה במשבר. הוקרן בפסטיבל ירושלים בשבוע שעבר. סרט קצת מיושן של איתן גרין, אבל בסך הכול יפה.

חדר משלו  – מתן יאיר ממשיך את הקו של "פיגומים". נער עם אחות חיילת, ועם אימא אבל כמעט בלי אבא מנסה לנווט את דרכו בעולם. הוקרן בפסטיבל ירושלים בשבוע שעבר. סרט יפה.עד שתחזור – ברור לי שהיצירה הזאת באה מדם ליבה של היוצרת, אבל ממש ממש לא התחברתי לסרט הזה. נערה צעירה יוצאת אל הים לבדה כדי לחפש את אבא שלה ביוון. נשמע הרבה יותר מעניין ממה שבאמת קורה בסרט.

שיטת אלטמן – גבר ניצל מניסיון דקירה על רקע לאומני, או שאולי זה הכול צ'יזבט כדי לקדם את העסק המשפחתי? רעיון מעניין. לא אהבתי את הביצוע.

הילה – סרט של מיכל בת אדם. לטוב ולרע, זה סרט של מיכל בת אדם. יש כאן קשר יפה בין אם חד הורית והבת הקטנה שלה. החלק הזה של הסרט ריגש אותי. כל מה שמסביב, הניסיון של בת אדם להיכנס אל תוך מחשבותיהן של כמה וכמה דמויות, אחת מהן היא האבא של הילדה שחוזר לעניינים פתאום – כל זה היה עשוי פחות טוב לטעמי.

לרוץ על החול – היו לי לא מעט ציפיות מהסרט הזה. קצת התאכזבתי. סיפור על פליט שבטעות מגיע להיות כדורגלן במכבי נתניה. יש רגעים יפים בסרט הזה (בעיקר שחקן ראשי מרשים), אבל יש גם לא מעט דברים שלא הסתדרו לי.

טור פרידה – עיתונאי "הארץ" מנסה לנווט את חייו תחת לחצים גדלים והולכים מבפנים (לחצי משפחה) ומבחוץ (הודעות נאצה ושנאה לשמאלנים בכלל). דרור קרן ואילנית בן יעקב כזוג נשוי במשבר מציגים כאן עבודת משחק אדירה, אבל הסרט, בכללותו, לא תמיד עובד.

ברווזים אגדה אורבנית – סרט חמוד ומתוק. וזניח. תגידו מה שתגידו על ארז דריגס, התזמון הקומי שלו פנטסטי, ובקטעים שלו בסרט צחקתי בקול (בעזרת רינת מטטוב, גם היא תורמת לא מעט). יש כאן אנשים שמנסים בכל דרך להשאיר מישהו בחיים. ויש גם עניין עם חתונה. ועם ערבי משת"פ. יש רגעים יפים בסרט, אבל הסרט הזה רוצה קצת יותר, והוא לא עומד בזה.

אמצע החיים – סרט שמנסה לגשר על פערים ושנאה בין חילונים לדתיים. שחקנים מצוינים (בעיקר חן אמסלם, בתפקיד קטן מדי) וכוונה ראויה, אבל עם תסריט לא מספיק טוב. אישה שחזרה בשאלה וילדיה נלקחים ממנה מקבלת כתף קרה גם מאחותה ומוצאת את עצמה עוזרת לנערות עזובות בחווה בשטחים שמנוהלת על ידי שלום אסייג. כמה שנים לאחר מכן אותה אחות שלא הכניסה אותה הביתה תצטרך עזרה. ענייני דת וחילוניות ביחד עם מלודרמה משפחתית (ובלי פוליטיקה!) אבל התסריט לא מפורט מספיק לטעמי.

ארוגם ביי – מרקו כרמל מציג עבודת בימוי יפהפייה בסרט שמצולם כמעט כולו בסרי לנקה. יש כאן לא מעט רגעים יפים, אבל לא הכול התחבר לי ליצירה שבאמת תשאיר משקל. שני חברים שאיבדו חבר שלישי בצבא נוסעים לסרי לנקה ביחד עם בת הזוג של ההוא שמת. סרט מרשים, אבל לא מספיק טוב. מאור שוויצר בתפקיד הראשי נהדר.

בית – במהלך כל החודש וחצי האחרונים, שמעתי לא מעט חברי אקדמיה שאומרים שלטעמם זה הסרט הכי טוב שהם ראו בהקרנות האקדמיה. סיפור על גבר חרדי שפותח חנות, אבל סובל מפרוטקשן גרסת העולם החרדי. אני חושב שזה סרט מאוד מרשים, ורועי ניק מצוין בתפקיד הראשי, אבל לא הכול התחבר לי לכדי יצירה שבאמת תשאיר משקל.

שבע ברכות – אני מצאתי לא מעט בעיות בסרט הזה, אבל גם אני לא יכול להתכחש לפאר ולאהבה הגדולה של יוצרי הסרט לעדה המרוקאית. זוג מתחתן ועובר את מנהג שבע הברכות אצל המשפחה המורחבת מאוד. בדרך, סודות כואבים נחשפים. לטעמי, תיקי דיין כבר יכולה להכין נאום. לא נראה לי שמישהי יכולה לקחת ממנה את פרס שחקנית המשנה. היא מצוינת בסרט הזה. אני חושב שגם ריימונד אמסלם תיקח את פרס השחקנית. וגם הסרט עצמו יזכה.

החייל הנעלם – לטעמי, סרט מבריק עם צילום משגע ותסריט מרתק, אבל גם סרט שקצת מאבד דרייב לקראת הסוף, וזה די ניכר שלא כל כך ידעו איך לסיים את הרעיון הנהדר הזה. חייל עם סוג של הלם קרב עוזב את היחידה ככה פתאום וחוזר הביתה, אל אבא, אימא, והחברה. איכשהו צה"ל משוכנע שיש כאן חטיפה של חייל לידי האויב, והעלילה מסתבכת. סרט יפה, למרות שהוא לא שלם.

גן קופים – סרטו החדש והמפואר של אבי נשר. מאוד אהבתי. סופר שוכר את שירותיה של עוזרת אישית כדי להתכונן לראיון. העניינים מסתבכים. מאוד נהניתי והתרגשתי. תענוג של סרט.

המנצחים – סרט לא שגרתי בנוף הישראלי. מחזמר שמח על נושא פחות שמח. הרגש כאן עובר ערבול מבלבל, אבל אחרי שחושבים על זה, יש כאן חוויה קולנועית מרשימה ומרגשת. סיפור על קבוצה של אנשים לפני, תוך כדי, ואחרי מלחמת ששת הימים. לכאורה, המלחמה הכי מוצלחת שלנו. למעשה, גם המלחמה הזאת גובה מחיר. בשיר, בריקוד, וברגש. כמעט כל השירים בסרט מקוריים וחדשים (הנה אחד מהם, לטעימה. שיר יפה), אבל בסוף יש גם שיר אחד של חנוך לוין, שהוציא אותי עם דמעות מההקרנה. אהבתי את "המנצחים".

צ'קאאוט – הסרט שהכי אהבתי מכל המבחר של השנה. קומדיה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מצחיקה, שמבוימת בכישרון, עם הרבה דמיון וכושר המצאה משגע, אבל בתוך כל הקומדיה הזאת, יש כאן גם אמירה מעניינת על גבריות שמוצאת ביטוי רק בהפעלת כוח.

צריך לומר שהתקנון של האופיר אוטומטית שולח את הזוכה בפרס האופיר להתמודד על האוסקר לסרטים בשפה זרה. "צ'קאאוט" לא כשיר להתמודד על האוסקר, מכיוון שהוא דובר אנגלית כמעט כולו (הדמות הראשית כאן היא גבר אמריקאי מזדקן שעובד בשירות המוסד הישראלי. הסרט משתמש באנגלית גם כדי לדקור עם כמה וכמה בדיחות על יחסי אמריקאים-ישראלים). האם ראוי להפלות את הסרט הנהדר הזה רק בגלל שהוא לא כשיר לאוסקר?

כמו כן: השחקן הראשי כאן הוא אחד בשם ג'וש פייס. אמריקאי. לטעמי, הוא עושה עבודה מצוינת. לפי תקנון התחרות, רק ישראלים יכולים להיות מועמדים לפרס. האם ראוי להפלות את השחקן הזה (שאף חלה בקורונה תוך כדי הצילומים!) רק כי הוא לא ישראלי?

עד כאן 28 סרטים. עכשיו הגיע הזמן לשחק ב: אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב…אלו הם הסרטים והאנשים שהכי אהבתי מבין כל מה שראיתי בחודש וחצי האחרונים. צריך להדגיש: לא מדובר בהימורים על הזוכים, אלא רק בפריסה של רשימות של יוצרים שאהבתי את עבודתם מבין אלו שנמצאים בתחרות האופיר השנה.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):