פסטיבל ירושלים 2023: שריף שנטי תיק רצח

אבידע לבני הוא במאי ותיק ומקצוען. יודע את העבודה. הוא גם איש נחמד. יצא לי לפגוש אותו כמה פעמים. תמיד חייכן. מברך אותי לשלום.

את חלק מהסרטים שלו אני אוהב יותר ("חייב לזוז"", "יוסי שריד"), ואת חלקם פחות. לצערי, "שריף שנטי תיק רצח" שייך לעמודת הפחות.

לסרט הזה יש דווקא התחלה מבטיחה. שחזור גילוי הגופה של שנטי והתחלת החקירה. אנו רואים שחזור באנימציה ושומעים המחזה של הסצנה על ידי שחקנים מתוך סרט הקלטה ישן של גלי צה"ל. זה המקום שבו בא הניסיון הקולנועי של לבני לידי ביטוי – הרמה הטכנית גבוהה, הקצב מסקרן, הסיפור מושך אותי פנימה.

אח"כ לבני מתחיל לספר לי על הדמות הזאת של שריף שנטי. תוך רפרוף על חייו אני מבין שיש כאן כמעט חומר נפץ: יש כאן דיון על הבעלות על האדמות במדינה הזאת. הרי כל הסכסוך כאן הוא על מקום לשנינו (יהודים ופלסטינים) תחת השמש הים תיכונית. בעלות על הארץ הזאת, האדמה הזאת. וכאן היה איש שעסק בסחר באדמות. בין יהודים וערבים.

אבל, נדמה לי, שדווקא הנגיעה בנושא הנפיץ הזה הפחידה את לבני. מצד אחד, זה הנושא שהוא רוצה לדבר עליו. אם הוא היה נשאר עם הסיפור של שריף שנטי, הסיפור המלא של שנטי, אולי הייתה מתגבשת כאן אמירה מלאה על המצב הלא פשוט שלנו כאן.אחרי כחצי סרט, כשפתאום עולה אפשרות שהרקע אולי לא היה הסחר באדמות, ואולי זה היה בכלל היה על רקע רומנטי (הייתה אישה שנייה, מסתבר), בדיוק ברגע שחשבתי: וואו, עכשיו מתחיל להיות מעניין באמת – בדיוק אז נעלם שריף שנטי כמעט לחלוטין מהסרט. שנטי הופך להיות החוליה המקשרת בין הסיפור שלו לסיפור של משפחה אחרת לגמרי, והסכסוכים המרובים שלה. הדמות של שנטי נעלמת כמעט לגמרי מהסרט בערך בנקודת המחצית שלו. ולסרט הזה הרי קוראים : שריף שנטי תיק רצח…

בשני חלקי הסרט המרואיינים מרתקים אותי למסך, ומעניין לשמוע אותם מדברים, אבל באיזשהו מקום, מכיוון שהסרט הזה מתפזר לכיוון אחר לגמרי, וסיפור הרצח של שנטי נזנח כמעט לחלוטין, יש לי הרגשה של סרט דידקטי, שמדבר על בעלות על אדמות ארץ ישראל, אבל לא אומר שום דבר בעצם. סוג של סרט דידקטי שבא להעלות נושא מערער אל פני השטח, אבל לא לעשות איתו שום דבר בעצם. דווקא בגלל שהוא נוטש סיפור אחד ועובר לסיפור אחר הסרט הופך לדידקטי. אם היינו נשארים עם הסיפור המלא של שריף שנטי, עם כל צדדיו, גם אלו שקשורים לסחר באדמות וגם אלו שאינם קשורים, אולי היינו יכולים להבין את המורכבות של סיפור בעלות על אדמות במקום הזה, ישראל/ פלסטין.

וזה מאוד חבל. כאמור, לבני זורם עם הסרט בקצב מהיר מבלי לאבד את הרגישות, יודע לטפל באספקט הטכני של העשייה במקצועיות מרשימה, ויש לו חומרים מסקרנים. הוא רק לא היה סגור על מה בדיוק הוא רוצה להוציא מהסרט הזה, וכך אני באיזשהו שלב מאבד את האחיזה הרגשית בסרט, וגם שומט את הגירוי המחשבתי לגבי מי ומה מחזיק באדמות בישראל/ פלסטין.

איתן ווייץ

ניתן ליצור איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il