בקצרה: "טאקע מאמא" זה סרט מאוד מעניין, אבל גם מאוד פרימיטיבי.
מאוד מעניין – לא רק בגלל המבט האנתרופולוגי שבו על תרבות שנסתרת מעיניי (התרבות של החרדים). מעניין יותר בגלל שהסיפור של הסרט נראה כאילו הוא מבוסס על סיפור קצר, או על משהו ספרותי. יש בו איזושהי גדולה ופאר של רגשת גועשים ומחשבה על נשיות ועל אמהות. יש בו גם התפתחויות מפתיעות שנמצאות בד"כ ברומנים גדולים.
מאוד פרימיטיבי – בגלל שהפיתוח של הרעיון מהגרעין המאוד מרשים שלו למוצר המוגמר שנקרא סרט קולנוע הוא פיתוח מאוד לוקה בחסר. מהכתיבה העילגת דרך הצילום, המשחק, העריכה והמוסיקה, ועד לחיבור כל הנתונים יחדיו לסרט קולנוע – הכל נדמה כמו משהו ראשוני מאוד. כאילו שהבמאי הזה מביים בצבע סרט בשנת 1900. כאילו לא עברנו יותר מ-100 שנות קולנוע. התחביר הקולנועי הבסיסי של הסרט הזה הוא עתיק יומין. אני לא יכול להתייחס ברצינות למשהו שנראה כל כך לא אפוי. וחבל, כי בבסיס יש חומר מאוד מעניין.
עם כל הרצון הטוב, לא נראה לי שיש ל"טאקע מאמא" מה למכור בפרסי האופיר 2012. או בכלל.
איתן 
חולק עלייך. ייתכן ויש לו סיכוי בקטגוריית השחקנית