פסטיבל חיפה 2014: טוביאנסקי

בחיי שזה סרט ממש נחמד. מצולם יפה, בצבעים צהובים וחמים. משוחק טוב ע"י צוות שחקנים לא קטן. עם נגיעות קלות של פסנתר וחליל בפס הקול, ועם עיצוב אמנותי מרשים, כנדרש מדרמה תקופתית. ובעיקר: סרט החושף פרשיית עוול כואבת במיוחד, עוול הנגרם לקצין בכיר בצה"ל ב-1948. סרט ממש נחמד, ה"טוביאנסקי" הזה.

וזאת הבעיה שלי איתו.

אני הייתי בטוח שאני הולך לראות כאן סרט מתח מורט עצבים. ריקי שלח, הבמאי, בחר לספר את סיפור החשד בריגול הזה בכלים דרמטיים. ולדעתי זו טעות. הרי כל סיפור מעצרו של טוביאנסקי, משפטו, וגזר הדין שניתן לו ובוצע – כל אלו נמשכו לא יותר מכמה שעות. התסריט כאילו דורש משהו עם הרבה יותר קצב. אבל שלח מסרב. הכל מתנהל כאן על מי מנוחות. הכל נעים. מחויך. אבל גם אם אני טועה, ודרך הדרמה היא הדרך היותר נכונה לטיפול בתסריט הזה, גם אז חסרה לי תחושה של דחיפות. של לחץ. שלח הרי מנסה בכל כוחו ללחוץ על בלוטת הדמעות, בעיקר לקראת הסוף. אבל הוא עושה את זה בעזרים מלאכותיים (בעיקר סלואו-מושן מוגזם מאוד, אבל גם שימוש נצלני בילד). למזלו הוא נעזר בשחקנים מצוינים (מרינה שויף סוף סוף מקבלת תפקיד משנה אמנם, אבל גם כזה שבו היא יכולה להדגים קצת מיכולותיה, ומיכה סלקטר תמיד היה שחקן טוב), והעבודה המדויקת של השחקנים האלו הצליחה להוציא גם ממני דמעה אחת או שתיים, כמה רגעים חולפים של רגש עצור. למרות הבימוי, לא בזכותו.

חבל. היה כאן חומר לדרמה זועקת לשמיים על אדם ומשפחה שעברו עינוי דין על לא עוול בכפם. הנינוחות שבה הסרט מתנהל הוציאה ממנו את העוקץ. אבל גם סרט נחמד זה משהו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il