(שם הסרט במקור: Qu'est-ce Qu'on a Fait, au Bon Dieu)
זה לא שחשבתי שאני הולך לצפות כאן ביצירת מופת. אבל כן ציפיתי לקומדיה מצחיקה וסוחפת.
זה ממש לא קורה כאן.
"למה זה מגיע לי" היא הקומדיה המצליחה ביותר בצרפת השנה, עם יותר מ-12 מיליון צופים. ציפיתי ל"מחוברים לחיים" – כלומר, לסרט שהוא אולי בעייתי, אבל שעשוי במקצועיות.
זה ממש לא קורה כאן.
נקודת הפתיחה של הסרט בעייתית: אם "מחוברים לחיים" היה סרט
שסיפר על ידידות בין שני גברים, וברובד העמוק יותר על יחסה של צרפת לזרים,
ל"למה זה מגיע לי" אין עומק. הוא מחצין את הנושא עליו הוא מדבר:
היחס של צרפת לזרים.
4 בנות למשפחה. אחת מתחתנת עם צרפתי-יהודי. אחרת עם צרפתי-ערבי. שלישית עם צרפתי-סיני. והרביעית, אוי ואבוי, עומדת להתחתן עם צרפתי ממוצא אפריקאי. למה זה מגיע לי?
כלומר, אין כאן בכלל עומק. הכל מוגש לצופים לעוס ומוכן. אבל, אתם יודעים מה, לא זאת הבעיה שלי עם הסרט. הייתי מוכן לבלוע את הפשטנות הזו אם הטיפול בה היה ראוי.
זה ממש לא קורה כאן.
היא שמחה, או שהיא צריכה לשירותים? מתוך "למה זה מגיע לי?"
ראשית, התסריט. הכל שטוח ולא מפותח. יש כאן, למשל, אמירה די רדיקלית על מקומם של היהודים כמנהלים הפיננסים של העולם (הם כבר לא. הסינים ירשו את מקום היהודים כאשפים הכלכליים). אבל הדרך שבה האמירה הזו נאמרת חסרת כל פיתוח יצירתי. היהודי עובד על כל מיני פרויקטים ומחפש השקעה, והסיני הוא ביג-שוט בבנק. וזהו. אין פירוט על מהות הפרויקטים שהיהודי מנסה (מוזכר בחטף, אבל אין פירוט), ואין תיאור סביבתו של הסיני בבנק.
הערבי הוא עורך דין, ויש 2 סצינות שלו עם נער לא מזוהה בהן הוא מעיף לנער את הג'וינט מהפה. מיהו הנער, מהו הסיפור שלו, מה בכלל קורה בעבודה של הערבי – לא ידוע.
והבנות? – אחת מהן אמנית מתוסכלת (וגם זה רק מידיעה. אין ממש פירוט של היצירה שלה). והשתיים האחרות? – סתם, בלונדיניות צרפתיות. פונקציות בתסריט. לא נשים בשר ודם.
חוץ מזה, גם פיתוח התסריט לוקה בחסר. סצינה אחת בסרט מבקשת לתאר את מזימת שלושת הבעלים לטרפד את החתונה של הרביעי. סצינה אחת וזה נגמר. ואח"כ האבות מבקשים לעשות את אותו הדבר. במקום לאחד כוחות בין האבות והבעלים הצעירים יותר, ובמקום לפתח את הסיפור הזה להרבה יותר סט-אפים קומיים עם פיי-אופים מצחיקים, כל דבר בסרט הזה נגמר לפני שהוא מתחיל.
והכי גרוע – השחקנים. אין ביניהם כימיה מינימלית. קשה לי להאמין שהאב והאם נשואים כבר הרבה שנים. והזוגות הצעירים – גם הם נדמים כמי שנפגשו רק אתמול, ויחסי האהבה שלהם נחוו על ידי כמזויפים, לא אמינים. היחיד שהראה כשרון מינימלי הוא אחד בשם פסקל נ'זונזי, שמשחק את האבא האפריקאי. הוא היחיד שיש לו תזמון קומי ראוי לשמו. כל השאר, כולל הבמאים והשחקנים, שוחים במים העכורים האלו ללא שמחת חיים וללא שום חוש כיוון.
ובכלל, הסרט הזה נדמה כמכופף לדרישות הקהל המבוגר, חסר השיניים וחסר הדרישות. גם אם הבסיס לסרט הזה הוא שטוח ושטחי להחריד, היה ניתן לנעוץ בו שיניים אם הטיפול היה אחר לגמרי. אם, למשל, אחד מהאחים מק'דונה האירים ("ברוז'", "שומר חוק") היו מקבלים את התסריט הזה לידיהם, הם כבר היו עושים ממנו מטעמים. הם היו מכניסים לשם הרבה בדיחות בוטות יותר, נהנים מהיכולת לדחוף אצבע משולשת בפנים של הצרפתים, ומהיכולת להיות מאוד לא פוליטיקלי קורקט. "למה זה מגיע לי" כל כך מעוגל לטעם הבוסרי של הקהל הרחב עד שהוא כבר חסר טעם. זה מורגש בעיקר בשימוש הכל-כך חסר דמיון במוסיקה מתקתקה, כאילו מלטפת. במקום לבעוט, להשתולל, הסרט הזה הוא קומדיה שמסרבת להתפרע.
זה לא שאני מבקש הרבה מקומדיה פשוטה. אבל זה כבר סרט שני השנה שהיה בו הרבה פוטנציאל, אבל הטיפול בו היה כושל להחריד (הקודם היה "שושנה חלוץ מרכזי" הישראלי). אכזבה גדולה מאוד, ה"למה זה מגיע לי" הזה.
איתן ווייץ
תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il
איתן 
קהל מבוגר הוא קהל חסר שיניים וחסר דרישות? תתביש!!!
אחי צר לי להגיד לך אבל ההבנה שלך סרטים דיי מינימלית…