אני בלוג קטן. ובאיזשהו מקום אני רוצה להישאר קטן. ככה אני יכול להיות חופשי יותר, לא להיות מחויב לאף אחד, לכתוב רק את מה שאני חושב. להגיע מלמטה, בצניעות, ולכתוב את האמת שלי. רוב התגובות שקיבלתי במהלך כמעט 5 השנים שאני מפעיל את הבלוג הזה היו חיוביות. אז אני ממשיך. כי אני אוהב לכתוב על קולנוע, על הסרטים שראיתי, לנסות להסביר למה אהבתי או לא אהבתי סרט מסוים. ואני אדם של עבודה סיזיפית, בלי הרבה חגיגות. אבל, 1000, לא יכולתי שלא לעצור לרגע…
מונה הפוסטים שלי מראה שהפוסט הזה שאתם קוראים עכשיו הוא הפוסט ה-1000 שאני מפרסם. אלף פוסטים בקצת פחות מחמש שנים. כמעט מאתיים פוסטים בשנה. יותר מ-15 פוסטים לחודש. בממוצע פוסט כל יומיים. וזה מאדם שלא מרוויח על הבלוג הזה שקל. אני טופח לעצמי על השכם היום. אני לא עושה את זה הרבה, אבל היום מגיע לי.
וכן, במהלך חמש השנים האלו לא מעט יוצרים פנו אלי, בעיקר במילים יפות של הערכה. אז אני מודה לכם על המילים היפות. וגם ללא יוצרים שקוראים כאן – תודה שבאתם, ומקווה שתחזרו. כי אני אולי קטן, אבל בקצוות כנראה בכל זאת חושבים עלי דברים חיוביים. כי אפילו צירפו אותי לפורום הרשמי של מבקרי הקולנוע בישראל. ההוא מסינמסקופ, וההם מסריטה, ואלו שכותבים ב Ynet ובוואלה, ובכלי התקשורת הכי פופולאריים בישראל…ואני. הקטן. לא הייתי מאמין, אבל זה קרה.
וגם כי אני אולי נישתי מבחירה. מכיוון שאני לא מקבל כסף על הכתיבה שלי, אני לא מחויב לראות סרטים שלא מעניינים אותי. וככה, כל מי שרוצה לקרוא על סרטי גיבורי על, או סרטי אימה, או סתם סרטי אקשן – זה לא אצלי. אני מדלג עליהם מראש (בדרך כלל. לפעמים זולג אחד או שניים פנימה). אני יותר בעניין של ארט-האוס. סרטים שמגיעים מכל מיני מקומות בעולם. וככה אני מחפש את הסרטים הבולטים ביותר בזירה הבינלאומית. עשיתי לי מנהג קבוע לחפש כל שנה את הסרטים שמייצגים את המדינות השונות באוסקר שפה זרה, כי זאת עדות לסרטים המעניינים ביותר בזירה הבינלאומית. ואני גם מקפיד להציץ בחלונות הראווה של הלאומים השונים, וכך אני עוקב כל שנה אחרי טקסי פרסים של אקדמיות שונות ברחבי העולם (בגרמניה, איטליה, צרפת, רומניה, ספרד, שבדיה, דנמרק, מקסיקו, קנדה, דרום קוריאה, אוסטרליה – אני קטן, אבל חובק עולם). מעניין אותי קולנוע עולמי, אז אני מחפש סרטים מעניינים. ולפעמים, חלק מהם גם מגיעים להקרנות בישראל. מעט מהם להקרנות מסחריות. השאר לפסטיבלים (ירושלים, חיפה, שבשנים האחרונות אני מבקר בהם באופן קבוע, וכותב על הסרטים שאני רואה בהם באופן נרחב), ולהקרנות סינמטקיות (בעיקר בשבועות הקולנוע המיוחדים שהסינמטקים מארגנים בשיתוף עם השגרירויות השונות, שגם עליהם אני כותב כאן בבלוג. בעיקר חביב עלי שבוע הקולנוע הצרפתי. כל שנה אני מוצא בו יצירת מופת אחת לפחות. גם השנה, אגב, את הסרט שהכי ריגש אותי ראיתי בפסטיבל הצרפתי).
ואגב, בעניין פסטיבלים: בהתחלת דרכו של הבלוג הזה כתבתי יותר מה שנקרא 'כתבות צבע' על חוויותי בפסטיבל. אבל באיזשהו שלב הבנתי שמה שמעניין אותי הוא לא 'כמה קר בחיפה', או 'הייתי עייף, אבל בכל זאת נכנסתי לסרט'. מה שמעניין אותי הוא הסרט עצמו. וכך, הדיווחים שלי על סרטים שאני רואה בפסטיבלים הם על הסרטים עצמם בלבד. כל סרט מקבל פוסט משלו, במקום פוסט אחד שמאגד את הסרטים, כי ככה אני יכול לתת תשומת לב יותר מרוכזת לכל יצירה בנפרד. אני מרגיש שזה יותר נכון ככה. אז זו קצת יותר עבודה בשבילי, אבל זה בסדר. פסטיבל אמור להיות חגיגה של קולנוע מרוכזת במשך שבוע, אז זה תורם לתחושה החגיגית שלי, כשאני רואה ריכוז של פוסטים בבלוג שלי שכולם נוגעים בסרטים שראיתי בפסטיבל.
ויש גם את פסטיבל דוקאביב. אני לא רואה מספיק סרטים דוקומנטרים, אבל לפעמים הסרטים הכי טובים הם דווקא מהז'אנר הזה (ואגב, הסרט הטוב ביותר בעיניי שהופץ בישראל השנה מסחרית היה דוקומנטרי). ובכלל, הפסטיבל הזה רק משתפר משנה לשנה. מבחירת הסרטים המשובחת ועד לארגון המרשים, כיף לי להגיע כל שנה לדוקאביב. ואני גם מקפיד ללכת כל שנה לאירוע הפיצ'ינג הבינלאומי של פורום היוצרים הדוקומנטרי כדי להתעדכן בפרויקטים העתידיים של השטח הדוקומנטרי בישראל.
וכמובן שאני מקדיש שטח נרחב בבלוג שלי לסרטים ישראלים. אני רואה לא מעט מהם בהקרנות האקדמיה (שאני מקווה שתשנה את התקנון שלה סוף סוף השנה, כך שבשנה הבאה אני אוכל לראות סרטים בצורה נורמלית, ולא לרכז אותם על פני חודש וחצי מטורפים), ואת השאר בפסטיבלים. מעניין אותי קולנוע ישראלי, ובכלל, יש כאן יצירה ברמה עולמית. וכן, כמובן, כשאני מקפיד לכתוב גם על סרטים שאהבתי וגם על אלו שלא אהבתי, חלק מאלו שכתבתי עליהם דברים לא טובים נפגעו. אבל מה לעשות, לא אהבתי את הסרטים שלהם. אני משתדל תמיד לנמק מה לא אהבתי (למעט המקרים הנדירים שבהם לא אהבתי כלום בסרטים. היו גם שניים-שלושה כאלו), אבל, הי, אני רק מבקר קולנוע אחד קטן, ואפילו לא הכי נחשב. אם אני לא אהבתי, אז יש אחרים שאולי כן אהבו…אבל לי חשוב לומר תמיד גם את הדברים הטובים, וגם את הפחות טובים, כי ככה כולם יודעים שאני כותב רק את מה שאני חושב ומרגיש. כי כשאני אוהב סרט, אני משתדל להביע את זה בפוסט ארוך ומנומק, וכשאני, אהמ, פחות אוהב סרט, אני משתדל לכתוב את זה גם (אבל בפחות פירוט. הפוסטים על הסרטים שאני אוהב ארוכים באופן ניכר מהפוסטים על הסרטים שאני לא אוהב).
וככה בלבלתי לכם את המוח על פני יותר מ-800 מילה. כל מה שרציתי לומר בקיצור: זה הפוסט האלף. תודה שבאתם. מקווה שתמשיכו לבוא. כמה מאות באים אלי מדי יום. תבואו גם אתם (ואתם מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג שלי ע"י לחיצה על הכפתור בצד שמאל, ולקבל מייל כל פעם שאני מפרסם פוסט חדש).
ועכשיו חזרה לעבודה כרגיל. יש לי ביקורות בקנה על כמה מהסרטים שעלו בסופ"ש האחרון. ואני ממשיך לעקוב אחרי הסרטים שהמדינות השונות שולחות לאוסקר. אלף פוסטים. ביזנס אז יוז'ואל.
ברכות!
הגעתי לבלוג שלך לפני כמה חודשים ממש במקרה, ונשארתי.
תמיד מעניין לקרוא את דעתך, גם על סרטים שלא ראיתי ואין סיכוי שאראה…
תמשיך להישאר נאמן לעצמך ולהנות מקולנוע משובח:)
מזל טוב! הבלוג שלך הוא אחד הראשונים שאני נכנס אליהם בRSS הגדוש שלי.
שנה טובה ופוריה!
מזל טוב וישר כוח. בימים אלו שאין לי זמן לצפות בסרטים, אני קוראת את הביקורות שלך ונהנית.
מזל טוב ושנה טובה!
אני קורא נאמן של הבלוג שלך מהפוסט הראשון שלך.
תודה רבה לך על שנים של כתיבה ואהבת קולנוע.
איתן היקר ,
מזל טוב על הרשימה ה -1000 – אני גאה שקראתי כל אחת ואחת מהן!!
ואם לומר את האמת: אני פשוט לא זזה לקולנוע רק עד שמגיעה הביקורת שלך – כן , כן , נעשיתי תלויה בה.
אתה , ולפעמים גם המבקר הפרוע והמקורי של גיא פינס – מתה עליו.
לא להאמין , אני , כפריקית של קולנוע שאני , שעד לאחרונה , לא הייתי מדלגת על אף ביקורת של כל המבקרים הידועים והנפוחים מעצמם , הפסקתי איתם , ומסתמכת אך ורק עליך ועל ההוא הפרוע מגיא פינס.
ואתה יודע איך זה קרה? זה קרה כשהסרט של נטלי פורטמן , "סיפור על אהבה וחושך" , יצא לאקרנים.
שמעתי וקראתי את כל הביקורות שפסלו את הסרט , בעיקר , את זו של גידי אורשר שפסק בהתנשאות מחרידה:
"נטלי פורטמן הרגה את עמוס עוז". ככה. בלי הסברים ובלי נימוקים. ואז אמרתי בלבי : 'שילך לעזאזל , שונאת מבקרים שאינם מנמקים עצמם ו/או אינם נוהגים לתת ביקורת בונה – שאפשר יהיה לשפר לפעם הבאה. אמתין לאיתן , בואו נראה מה יש לו לומר'.
ואכן , כרגיל , שוב לא התבדיתי בקשר אליך. ידעתי היטב שגם אם יהיו לך דברים קשים לומר על הסרט , תמיד יהיו גם דברים רכים ויפים – כדי לאזן.
שנה טובה לך , איתן , ותמשיך כך , כולנו כאן להקשיב וללמוד.
שושנה קירש
איתן
נהנה מאוד מהביקורות שלך. ימשיך לעקוב אחריך
תודה רבה
מזל טוב!
היי איתן. אני בטוח שגם ניפגש בפוסט ה – 5000 שלך… מאחל לך שתמשיך לשייט בין הפסטיבלים עם הצניעות שלך, אהבת הקולנוע ונקודת המבט שהיא תמיד שלך וכל כך מיוחדת. ועכשיו, הגיע הזמן שתפנק את עצמך בפסטיבל צפוני עם שלג, טרומסו או ריקיוויק…. שנה טובה , בריאות, אושר וקולנוע יצירתי, שתמצא את עצמך נוסע על אופניים על הגשר בבודפשט כמו הילדה ב"האל הלבן" עם כל הכלבים שנובחים מאחורה….
איתן 
ברכות!
הגעתי לבלוג שלך לפני כמה חודשים ממש במקרה, ונשארתי.
תמיד מעניין לקרוא את דעתך, גם על סרטים שלא ראיתי ואין סיכוי שאראה…
תמשיך להישאר נאמן לעצמך ולהנות מקולנוע משובח:)
מזל טוב! הבלוג שלך הוא אחד הראשונים שאני נכנס אליהם בRSS הגדוש שלי.
שנה טובה ופוריה!
מזל טוב וישר כוח. בימים אלו שאין לי זמן לצפות בסרטים, אני קוראת את הביקורות שלך ונהנית.
מזל טוב ושנה טובה!
אני קורא נאמן של הבלוג שלך מהפוסט הראשון שלך.
תודה רבה לך על שנים של כתיבה ואהבת קולנוע.
איתן היקר ,
מזל טוב על הרשימה ה -1000 – אני גאה שקראתי כל אחת ואחת מהן!!
ואם לומר את האמת: אני פשוט לא זזה לקולנוע רק עד שמגיעה הביקורת שלך – כן , כן , נעשיתי תלויה בה.
אתה , ולפעמים גם המבקר הפרוע והמקורי של גיא פינס – מתה עליו.
לא להאמין , אני , כפריקית של קולנוע שאני , שעד לאחרונה , לא הייתי מדלגת על אף ביקורת של כל המבקרים הידועים והנפוחים מעצמם , הפסקתי איתם , ומסתמכת אך ורק עליך ועל ההוא הפרוע מגיא פינס.
ואתה יודע איך זה קרה? זה קרה כשהסרט של נטלי פורטמן , "סיפור על אהבה וחושך" , יצא לאקרנים.
שמעתי וקראתי את כל הביקורות שפסלו את הסרט , בעיקר , את זו של גידי אורשר שפסק בהתנשאות מחרידה:
"נטלי פורטמן הרגה את עמוס עוז". ככה. בלי הסברים ובלי נימוקים. ואז אמרתי בלבי : 'שילך לעזאזל , שונאת מבקרים שאינם מנמקים עצמם ו/או אינם נוהגים לתת ביקורת בונה – שאפשר יהיה לשפר לפעם הבאה. אמתין לאיתן , בואו נראה מה יש לו לומר'.
ואכן , כרגיל , שוב לא התבדיתי בקשר אליך. ידעתי היטב שגם אם יהיו לך דברים קשים לומר על הסרט , תמיד יהיו גם דברים רכים ויפים – כדי לאזן.
שנה טובה לך , איתן , ותמשיך כך , כולנו כאן להקשיב וללמוד.
שושנה קירש
איתן
נהנה מאוד מהביקורות שלך. ימשיך לעקוב אחריך
תודה רבה
מזל טוב!
היי איתן. אני בטוח שגם ניפגש בפוסט ה – 5000 שלך… מאחל לך שתמשיך לשייט בין הפסטיבלים עם הצניעות שלך, אהבת הקולנוע ונקודת המבט שהיא תמיד שלך וכל כך מיוחדת. ועכשיו, הגיע הזמן שתפנק את עצמך בפסטיבל צפוני עם שלג, טרומסו או ריקיוויק…. שנה טובה , בריאות, אושר וקולנוע יצירתי, שתמצא את עצמך נוסע על אופניים על הגשר בבודפשט כמו הילדה ב"האל הלבן" עם כל הכלבים שנובחים מאחורה….