בוגד משלנו: הביקורת

(שם הסרט במקור: Our Kind of Traitor)

צריך לומר מראש: יש לי לא מעט דברים לא טובים להגיד על הסרט הזה, אבל לא ממש סבלתי במהלך הצפיה בו. במהלך רוב דקותיו, הצפייה בסרט הזה עוברת בנעימים. "בוגד משלנו" הוא יפה לעין, מלטף, ונחמד. וזו הבעיה איתו.

כי זה סרט ריגול. סרט שאמור להושיב אותי על קצה הכסא במתח. אמור לגרום לי לכסוס ציפורניים. והוא לא עושה את זה. בכלל. כי התסריט הוא מסכן במקרה הטוב, וסתם מרושל במקרה הפחות טוב, והשחקנים (ברובם) לא ממש משכנעים.

כי יש כאן מאפיונר רוסי. הביאו לתפקיד את סטאלן סקארסגארד. השוודי. הוא עושה מבטא רוסי מזויף, מכניס את המילה Fuck על כל הטיותיה כל עשרים שניות בערך, והרי לכם מאפיונר רוסי. סקארסגארד הוא שחקן מעולה (ראו כמעט את כל סרטיו של לארס פון טרייר), אבל כאן הוא נסמך בעיקר על מסמנים של דמות, ולא על מניעים דרמטים, וזה לא עובד.

ויש כאן זוג בריטי בחופשה שבמקרה דרכיו מצטלבות עם אלו של המאפיונר. הזוג הזה חווה משבר. איך אני יודע? כי בפעם הראשונה שרואים אותם הם במיטה, אבל סצינת הסקס לא מגיעה למימושה. ואיפשהו באמצע הסרט האשה זורקת לגבר, כבדרך אגב, שהוא שכב עם מישהי אחרת. וזהו. ככה אני יודע שהנישואין שלהם בתקופה לא טובה. יש ויכוחים? לא. יש פיתוח מערכת יחסים? גם לא. הכל שטוח ושטחי.

אז אם אין דרמה בין הדמויות שממלאות תפקיד ראשי בעלילה, אז גם כל נסיון לגרום לי להיות חרד לגורלן עף מהחלון.

ויש בסרט גם צלם. כמו סקארסגארד, גם אנת'וני דוד מנטל עבד לא פעם עם לארס פון טרייר. יש לו יכולות מוכחות. הוא גם זכה באוסקר, על העבודה שלו ב"נער החידות ממומבאי". וכאן מנטל משתלט על הסרט. אינספור פעמים במהלך ההקרנה לא הבנתי למה הוא הופך את "בוגד משלנו" לסוג של יצירה אימפרסיוניסטית. התמונה מיטשטשת. הצילום עובר אל מעבר לחלונות וזכוכיות. הפוקוס נעלם, והתמונה מתפרקת לרכיבי האור שלה. יש לא מעט רגעים בסרט שכל מה שרואים הוא נקודות אור. כמאמר השיר, 'הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית'. אבל כל המטרה של התנועה האמנותית ההיא, שציירה מצבים באינספור נקודות שהשתלבו יחדיו לתמונה, היתה לנסות לתפוס את אותו רגע שבו אנחנו כבר לא ישנים, אבל עדיין לא ערים. רגע של ערפול חושים, שבו אנחנו עדיין לא רואים תמונה ברורה. אבל אנחנו דווקא כן אמורים להיות ערים. חוששים לחיי הדמויות. מביטים כל הזמן לצד, לגלות אם אין חורש מזימות שמחכה לרגע שהעירנות שלנו תתערער. אנת'וני דוד מנטל מעדיף סרט פחות עירני. יפה, אבל לא מתאים את עצמו לסרט.

היה אפילו שלב בסרט שחשבתי על "האמריקאי", סרט שלא זכה להצלחה, אבל אני מאוד אהבתי. ביים אותו אנטון קורבין, שבא במקור מצילום. בסרט ההוא קרה מעט מאוד, כך שהדגשת הצד הויזואלי, בשילוב איזשהו אלמנט של מוסר השכל והרבה אוירה, הפך את הסרט ההוא לסרט נפלא בעיניי (הסרט הקודם-קודם של קורבין היה "איש מבוקש מאוד" הפחות טוב. גם הוא, כמו "בוגד משלנו", מבוסס על ספר של ג'ון לה קארה).

אבל "בוגד משלנו" הוא לא "האמריקאי". הוא מנסה להיות סרט שקורים בו דברים כל הזמן, סרט שלא עומד במקום, אבל הצילום (היפה כשלעצמו) תוקע אותו במקום ישנוני משהו, ולמרות שהבמאית מנסה להאיץ עניינים בעזרת עריכה, ולהעלות את המתח בעזרת מוסיקה, התסריט, שאין לו שום קומה נוספת, וגם לא מספק בסיס דרמטי נאות, לא מאפשר לסרט להתרומם (אבל דמיאן לואיס טוב ומרשים. חבל שהוא משחק דמות משנה).

בקיצור, סרט לא רע, אבל הו, כה סתמי ומבוזבז. ונשכח.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il