אז זה הסרט החדש של ריצ'רד לינקלייטר. ההוא שעשה את "התבגרות" הכביר, ואת שלושת סרטי "לפני…" הנפלאים. וזו הסיבה היחידה שהלכתי לראות את הסרט הזה. כי, לפי מה שקראתי, הסרט הזה הוא סוג של סרט המשך לסרט מוקדם שלו שלא ראיתי (כלומר: לא ממש עם אותן דמויות, אבל עם אותו סגנון), מה גם שסרטים על נוער/ בחורי קולג' שכל מה שהם מחפשים כל הסרט זה לזיין – זה לא ממש מעניין אותי. ואכן, באחד השוטים בחלק הראשון של הסרט, שלושה גברים מתוך החבורה שמובילה את הסרט מצמידים את ראשיהם לרגע, כשהאמצעי שם ידיו על כתפי שניהם. האסוציאציה המיידית שלי היתה מומו, יוד'לה, ובנצי. ואני לא ממש אוהב את סדרת הסרטים ההיא.
אבל צריך לומר לזכותו של לינקלייטר שלמרות שאני לא ממש מאוהב בסרט הזה (בלשון המעטה), יש בו בכל זאת משהו. הוא נמנע מ להמשיך לקרוא ←
אבל צריך לומר לזכותו של לינקלייטר שלמרות שאני לא ממש מאוהב בסרט הזה (בלשון המעטה), יש בו בכל זאת משהו. הוא נמנע מ להמשיך לקרוא 
איתן 