פלורנס פוסטר ג'נקינס: הביקורת

(שם הסרט במקור: Florence Foster Jenkins)

סטיבן פרירס הוא במאי שעושה סרטים כבר כ-30 שנה. הקריירה שלו ידעה עליות ומורדות. אחרי "פילומנה" הנהדר שלו מלפני 3 שנים הוא עשה את "התכנית" שנכשל לחלוטין, והנה מגיע החדש שלו, ושוב פרירס מצליח לעשות סרט עדין ומרגש.

סיפורה של הזמרת הגרועה בהסטוריה. זה פחות או יותר הסרט. הנחת היסוד הזו טומנת בחובה מלכודת לא קטנה לאלו שבאים לספר את סיפורה – זו חגיגה של טעם רע. מקום צפוי מאוד שבו ניתן יהיה להיאסף ולגחך על זו שבטוחה שהיא זמרת מצוינת, אבל בעצם היא איומה. אפשר לעשות בילד-אפ גדול, להביא את הקהל לכדי ציפיה, ואז לשבור את הסקרנות בסצינה הסטרית של תצוגה גרוטסקית. הסרט החדש של סטיבן פרירס הוא הכל חוץ מזה. למעשה יש בו הרבה לב, מחשבה, ונסיון קולנועי עצום שבא לידי ביטוי בעשייה מיומנת ושוטפת.

פרירס מספר את הסיפור ונותן לנו להבין לבד. היא מתחילה לשיר, וגם אם אין לי דבר וחצי דבר עם אופרה (למעשה אני מתעב את הז'אנר הזה), לאט לאט אני מתחיל להבין שמשהו פה לא בסדר. שזה לא צריך להישמע ככה. אני נמצא עם הקהל באולם, מקשיב למשהו לא נכון. והתוצאה היא