אתמול ושלשום התקיים בתל אביב אירוע הפיצ'ינג השנתי של פורום הקו-פרודוקציות הישראלי. במאים ובמאיות ישראלים הנמצאים בשלבים שונים של עבודה על פרויקטים באים אל פאנל של משקיעים זרים, מציגים להם את הסרט המתהווה, ומבקשים מהם לעזור להם לסיים את הפרויקט. השנה התקיים האירוע ה-18 במספר. יש לי קצת פרספקטיבה על האירוע השנתי הזה, כיוון שאני נוהג לחזור אליו שנה אחרי שנה (הייתי בכולם, מאז שנת 1999, מלבד אחד, כי ב-2007 הייתי בשירות מילואים בדיוק כשהאירוע התקיים), ואני חייב לומר שהאירוע ממשיך להתרחב ולהשתכלל, ועם זאת, השנה הוצגו באירוע המרכזי, הפיצ'ינג, רק 13 פרויקטים, לעומת כ-20 בכל שנה אחרת, ומצד שני, הצמצום הזה בא כדי לפנות מקום ליוזמות אחרות.
כך, למשל, הושקה השנה מסגרת המתקראת "אנימדוק", בה הוצגו כמה פרויקטים המשלבים אנימציה ודוקומנטרי. לא נכחתי בפיצ'ינג הזה, אבל מהפרטים שקראתי על הפרויקטים שהוצגו בו, יש המשך טיפול בפרויקטים שהוצגו בפיצ'ינג בשנים קודמות, כמו למשל הפרויקט המסקרן של נעה אהרוני, המנסה לספר את סיפוריהם של אנשי הדור השני לניצולי השואה שסבלו התעללות מידי הוריהם, ניצולי שואה שהיה או לא היה להם צידוק לאלימות שהם הפעילו כלפי ילדיהם. לפי החומר הכתוב שבידי, גם ליולי כהן יש פרויקט מסקרן. סוף סוף, הרבה שנים אחרי "המחבל שלי" המרגש, יולי כהן חוזרת למגרש היוצר (היו לה עוד סרט או שניים מאז, שלא השאירו חותם). הפרויקט החדש של יולי כהן יספר את סיפורה היצאנית שנמצאה מתה בבית בושת בתל אביב, ואת הנסיבות שהובילו לכך, כמו גם את כל הסיפור של תעשיית הסחר בנשים שהובילה לכך שהבחורה אולי מתה, אבל התעשייה הזו חיה ובועטת (ביותר ממובן אחד, כנראה).
אבל הפיצ'ינג של האנימדוק היה בירושלים, ולא היה באפשרותי להגיע לשם ולהתרשם בעצמי. ויש דברים שאפשר לראות רק בפגישה אישית, פנים אל פנים. לא משנה כמה הפרויקט מעניין או לא מעניין על הנייר, הפיצ' עצמו, עם הבמאי שיושב ומסביר בקצרה על הסרט שלו, ועם קטע קצר הערוך מחומר שכבר צולם – זה נותן רושם מוחשי על הסרט שיהיה. והשנה, למרות הצמצום היחסי בכמות הפרויקטים, היו לא מעט סרטים בהתהוות שנכנסו לקופסה נסתרת אצלי במוח, מוכנים לשליפה בדוק-אביב הבא, או הבא-הבא.
הנה פירוט של כמה פרויקטים שכאלו:
לפני שהרגלים יגעו בקרקע – דפני ליף
חד וחלק, הפרויקט שהכי ריגש אותי, והכי מסקרן אותי מבין אלו שהוצגו במהלך היומיים האלו.
המחאה החברתית. זוכרים? קיץ 2011? "העם דורש צדק חברתי"? חצי מיליון אנשים, אוהלים ברחובות, תנועה עצומה ששינתה את הדיבור בעם. מה נשאר ממנה? מה נשאר מאחת מהמנהיגות שלה, דפני ליף?
איתן 