ווס אנדרסון כנראה לא היה מרוצה מבחירתו של טראמפ, ומהמדיניות שלו, אבל במקום להתמקד בדרמה פוליטית כמו אהרון סורקין, למשל, הוא הלך למקורות השראה קולנועיים אחרים, רחוקים מאוד. יפן. "אי הכלבים" מתרחש ביפן, ומדבר יפנית בחלק לא קטן מהסרט (כשאנדרסון מוצא דרכים יצירתיות מאוד כדי לתרגם את הנאמר בגוף הסרט – וזה חלק מהקסם הנפלא של "אי הכלבים"), כך שמצד אחד, יש כאן מחווה רגשית יפהפיה של אנדרסון למורים רוחניים בשטח הקולנוע, ומצד שני, אנדרסון הלך הפעם רחוק מאוד ממקומו של נשוא הביקורת שלו, לצד השני של העולם ממש, והריחוק הזה מאפשר לו לומר דברים בחדות ובעזות מצח אפילו, כי, היי, זה רחוק, ביפן, לא בארה"ב, מה פתאום. וחוץ מזה, זה סרט מצויר, באנימציית סטופ-מושן, ולא מדובר באנשים. בחירה שמרחיקה (לכאורה) את הסיפור מהמציאות, אבל למעשה עוזרת לאנדרסון לדבר בביקורתיות על המצב.
איתן 