פסטיבל קורק 2019: הציפור הצבועה

(שם הסרט במקור: Nabarvené ptáce)

סרט שואה בשחור לבן. נציג צ'כיה לאוסקר. וריאציה על יצירת מופת משנת 1984, "צא וראה" של אלם קלימוב: גם כאן ילד עובר שרשרת זוועות שקשה מאוד לתאר בזמן המלחמה ההיא. בשני הסרטים הסרט מתאר אותם, הו, כמה שהוא מתאר אותם. בהבדל מרכזי אחד: הסרט הרוסי מאמצע שנות ה-80 הוא באמת יצירת מופת. אולי הסרט הקשה ביותר שראיתי בחיי, בוודאי בכל הנוגע לשואה. "הציפור הצבועה" הוא סרט בלתי נסבל. סרט שמנסה לתאר את הסאדיזם האנושי, אבל הופך די מהר להיות סרט סאדיסטי בעצמו.אני אתחיל מזה שהסרט הזה מתהדר בכל היופי הויזואלי שניתן לתאר. בשחור לבן נהדר, ועם תנועות מצלמה חלקות וסוחפות, "הציפור הצבועה" לא חוסך בעיצוב התמונה כדי להיות יפה מאוד, להכריז על חשיבותו. הרי כבר מהתחלת הסרט, עוד כשאני לא ממש יודע מי הילד הזה, ומה הוא עושה אצל האשה הזאת, כבר אז המצלמה עולה על מנוף מאוד גבוה, מראה את הילד שולח סירה קטנה על המים, עם נייר שעליו כתוב "בואו לקחת אותי", ואז התמונה מקבלת הגזמה דרמטית מאוד בדמות צילום שעולה למעלה, מאוד למעלה. וזה ממשיך לכל אורך הסרט. לא מספיק שהמראות שהסרט הזה מראה קשים מאוד לצפייה (הילד קבור באדמה, רק ראשו בולט, וציפורים מנקרות אותו. למשל. או חתול מלקק אישונים שנקרעו מהעיניים של מישהו בסצינה שלפני כן. עוד למשל), הצילום רק מדגיש אותן יותר עם תנועות פנימה והחוצה, הצידה ולמעלה. ובצירוף הבחירה לצלם בשחור לבן, הכל הופך למניירה אמנותית יותר מאשר לאמצעי מבע לגיטימי.

שנית, הסרט הזה אמור להיות סרט שואה. סרט שמתרכז בסאדיזם הנאצי. "צא וראה" הראה טוב מאוד איך אנשים בכלל מגיעים לעשות דברים בלתי נתפסים, עד אותה סצינת שריפת הכפר בסוף. ב"ציפור הצבועה", הנאצים הם רק חלק מהנוף. ואם לומר את האמת, הם החלק הכי רחום בכל הסיפור הזה. למעט מעוף של מטוס עם סמל הוואפן-אס-אס בתחילת הסרט, הנאצים לא נוכחים בו בכלל לאורך כל שעת המסך הראשונה בערך. הדרך של הילד כאן עוברת בין תחנות בהן הוא פוגש אנשים, סתם אנשים, וכל אחד מהם הוא אלים, בוטה, סאדיסט. סתם. איש שמכה את אשתו על בגידה, מכות קשות מאוד (וגם עוקר את עיניו של הגבר איתו בגדה), איש אחר מאוד נחמד לילד ולאנשים שמתייחס באכזריות לציפורים (סצינת הציפור הצבועה משם הסרט), איש נוסף שמתעלל בילד מינית, אשה זקנה שמשתמשת בילד כעבד, ועוד ועוד דוגמאות אינספור לרוע אנושי. הנאצי הוא היחיד שמשחרר את הילד לחופשי. הוא הרחום היחיד בסרט הזה (כמעט).

וכך הסרט הזה הוא קטלוג אינסופי של רוע בלתי נתפס חסר קונטקסט. הנאצים כמעט ולא קיימים בסרט הזה, כך שיש כאן רוע אנושי חסר קונטקסט שמונח על המסך, וזהו. לא את כל הסצינות הילד עובר על בשרו. יש רגעים שהוא סתם צופה במתרחש. בחלק השני של הסרט, למשל, בסצינה בה יהודים בורחים מרכבת שלוקחת אותם אל מותם, ואז הנאצים יורים בהם כמו במטווח. הילד רק יושב על גבעה בצד, ומסתכל. וגם ב"ציפור הצבועה" יש סצינה של שריפת כפר ע"י קוזאקים, אבל הילד לא נמצא בכפר, אלא רק רואה את הדברים מהצד. אני מניח שהסצינה הזאת נכללה בסרט כרפרנס ישיר לסרט הרוסי מ-1984.

וכך הסרט הזה כולל עוד ועוד סצינות שמראות רשעות אנושית, לפעמים מבלי שהנער באמת מעורב בהן. בדרך זו אני מאבד מהר מאוד את הקשר הרגשי שלי לגיבור, ומסתכל על במאי סאדיסט שפורש על המסך אינספור מעשים של רוע מבלי באמת להעביר אותם דרך פילטר רגשי. כשמגיעה אפיזודה של בחורה נימפומנית, שמשתמשת בילד כדי לספק אותה (ולא רק בילד), כבר התחלתי לגחך.

ואני לא מדבר בכלל על השתיקות הארוכות ההופכות את כל הסרט למלאכותי. הילד כמעט ולא אומר מילה בכל הסרט. גם כששואלים אותו. גם כשהוא צריך לומר משהו. הוא שותק כמעט תמיד. הכל מוכפף לאיזושהי תפיסה אמנותית ולא ריאליסטית, והסצינות הסאדיסטיות צועדות בסך.

ואני לא מדבר בכלל על גלריית שחקני המשנה המפורסמים המופיעה כאן, כמה מהם מפורסמים מאוד, וגם הם מפחיתים את המימד הריאליסטי של הסרט. האם באמת לא נמצא שחקן צ'כי שיגלם נאצי עד שהיה צריך להביא את סטאלן סקארסגארד השבדי לבערך 5 דקות מסך (וגם הוא לא באמת אומר לילד: קישטא, לך. הוא רק עושה תנועה כזאת עם הראש. שתיקות, אמרתי כבר). אודו קיר הוא האכזרי שעוקר עיניים, והמבט שלו מאוד דרמטי, הרבה יותר מדי דרמטי, והארווי קייטל בתפקיד כומר מדבר צ'כית – זה בכלל מצחיק.

אני מאמין שלסרט הזה היתה כוונה טובה. כוונה להראות את הרוע האנושי הבלתי נתפס. אבל הקונטקסט של מלחמת העולם השניה מחייב התייחסות הרבה יותר מרוכזת לגיבור האינדיבידואל בצל האויב הנאצי, והסרט הזה חסר קונטקסט, קטלוג אינסופי של רוע, שלא כולו עובר את הפילטר של הגיבור הראשי. סרט בלתי נסבל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פסטיבל קורק 2019: הציפור הצבועה

  1. שלום. אם תרשה לי להתווכח, והכול ברוח טובה. לא צפיתי בסרט, אך קראתי את הספר אין-ספור פעמים ויצרתי הצגת יחיד בהשראתו (כמובן עם זכויות וכו'). אי אפשר לדעתי לכתוב ביקורת על סרט כזה מבלי לציין שמדובר בעיבוד ליצירה ספרותית. אולי את הצופה ה"רגיל" זה לא מעניין, אך כמבקר, לדעתי זהו פרט חשוב. כל הסיטואציות שתיארת לקוחות מהספר.
    הספר לא נכתב בכדי לתאר מלחמה בנאצים. כפי שכתבת, הספר (הסרט) בא לתאר רוע אנושי. להראות מה נסיבות קיצוניות יכולות להוליד. אמונות תפלות, שנאת זרים, דת קיצונית – את אלה באה היצירה לתאר.
    שוב, לא צפיתי בסרט, אך אלה נקודות ששווה לחשוב עליהן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s