בסינמטק תל אביב מוצג בהקרנות מסחריות הסרט הישראלי "איך נתת לזה לקרות?". האמת שבכניסה לאולם הקולנוע הייתי די פסימי. מדובר בסרט השייך למשפחת לפיד, ולמרות שאהבתי את "הברך", מכל שאר סרטיו של נדב לפיד יצאתי מסויג למדי, שלא לומר די עצבני. מה גם שהסרט הזה הוקרן בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה, ואם אני זוכר נכון, זכה שם לקבלת פנים לא מאוד נעימה.
אז בסופו של דבר, הצפייה בסרט הזה הייתה דווקא חוויה נעימה למדי. מדובר בסרט קטן מאוד, לואו באדג'ט מאוד, וזה ניכר עליו, קצת ארוך מדי, ויש בו כמה רגעים קצת לא נעימים לצפייה, ומצד שני, בהרבה רגעים אחרים דווקא מצאתי את עצמי מחייך ודי נסחף עם סגנון החיים של הדמויות כאן.
צריך לומר מראש: לא קורה הרבה בסרט הזה. למעשה, דווקא ברגעים שבהם כן קורה משהו, אלו הם הרגעים החלשים ביותר של הסרט. שהרי זהו כל ה-DNA של הסרט: אין תכנית. חיים. נקודה. למה צריך לחיות עם איזושהי מטרת על? למה צריך ללכת באיזושהי דרך מותווית מראש? למה ללמוד מקצוע, ולהכיר מישהי, ולהתחתן, ולמצוא עבודה במקצוע, ולהתקדם בסולם הדרגות, ולעשות ילדים? למה לעשות את המסלול שההורים רוצים? אולי כדאי פשוט
לזרום
וזה מה שהסרט הזה עושה
זורם.
קצת מסיבה. קצת הסנפה בשירותים. הרבה מוסיקה. וריקודים. ולהעביר זמן עם חברים. ולשתות. הרבה לשתות. קצת סקס לא מחייב. ולעשן. הרבה לעשן. לעבוד קצת כדי לממן את כל החגיגות האלו, אבל בעיקר – קראחנה. לזרום עם החיים בלי כיוון."איך נתת לזה לקרות" עוקב אחרי כמה טיפוסים להמשיך לקרוא ←
"איך נתת לזה לקרות" עוקב אחרי כמה טיפוסים להמשיך לקרוא 
איתן 