פסטיבל ירושלים 2022: כיכר הקתדרה

(שם הסרט במקור: Plaza Catedral)

סרט מפנמה. זה עוד לא ראיתי.

לבמאי קוראים אבנר בן נעים. פגשנו אותו בפסטיבל, וכן, הוא מדבר עברית שוטפת. הוא לבוש ומתנהג כמו אדם פשוט, רגיל, ומדבר כמו אדם שיודע מה הוא עושה, ועם זאת, לא מתנשא. הסרט שלו נראה נהדר, וכצפוי, מספר סיפור הנובע מהפערים העצומים בין העניים מאוד לעשירים מאוד באמריקה הלטינית. אבל זה לא העניין כאן, להבנתי.

יש כאן יותר עניין אנושי. ובן נעים (שהעברית שהוא יודע לא משחקת כאן תפקיד בכלל. למעט "לחיים" אחד בעברית שיש בסרט) עושה כאן עבודה אפקטיבית מצד אחד, ומצד שני קצת מעייפת.שוט הפתיחה של הסרט מהמם ביופיו. מצלמה שעולה בקו ישר ממאוד נמוך למאוד גבוה. באיטיות. תנועת המצלמה האיטית ממשיכה לאורך הסרט, והיא משמשת אותי כצופה כדרך אפקטיבית להיכנס מתחת לעורה של גיבורת הסרט. כשהיא אומרת בתסריט "אני מתה חיה" – זה

פסטיבל ירושלים 2022: ציפורי הלילה

(שם הסרט במקור: Les Passagers de la Nuit)

לפני כמה שנים ראיתי סרט שמאוד ריגש אותי. "אמנדה" היה סרט פשוט ואנושי שנשאר איתי הרבה אחרי שראיתי אותו. אז כשפסטיבל ירושלים הביא השנה את סרטו החדש של מיכאל הרס, שביים את "אמנדה" – מיד קפצתי על ההזדמנות להתרגש שוב.

אבל התאכזבתי.

צריך לומר מראש – מיכאל הרס מתגלה, גם כאן, כבמאי שמבין מה מפעיל אנשים. הוא יודע להיות עם הדמויות שלו ברגעים הכי חמים, פשוטים, רגילים, ובכל זאת לדעת לרגש אותי מתוך ההבנה הכמעט אינטואיטיבית של אנשים.הבעיה היא ש"ציפורי הלילה" הוא סרט מאוד מבולגן, שלא ממש יודע מה הוא רוצה.

הסרט מתחיל ב-10.5.1981. עשיתי קצת גוגל וגיליתי שזה היה התאריך שבו